Davening Buddy

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעולָם. בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ עושה בְרֵאשִׁית. בָּרוּךְ אומֵר וְעושה. בָּרוּךְ גּוזֵר וּמְקַיֵּם. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּות. בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שכָר טוב לִירֵאָיו. בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח. בָּרוּךְ פּודֶה וּמַצִּיל. בָּרוּךְ שְׁמו: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. הָאֵל, הָאָב הָרַחֲמָן הַמְהֻלָּל בְּפִי עַמּו. מְשֻׁבָּח וּמְפאָר בִּלְשׁון חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו. וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּךָ. נְהַלֶּלְךָ ה' אֱלהֵינוּ בִּשְׁבָחות וּבִזְמִרות. וּנְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ, וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלהֵינוּ. יָחִיד חֵי הָעולָמִים. מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפאָר עֲדֵי עַד שְׁמו הַגָּדול: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחות: נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱלהֵינוּ. וְרוּחַ כָּל בָּשר תְּפָאֵר וּתְרומֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד: מִן הָעולָם וְעַד הָעולָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּואֵל וּמושִׁיעַ. פּודֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוזֵר וְסומֵךְ אֶלָּא אָתָּה: אֱלהֵי הָרִאשׁונִים וְהָאַחֲרונִים. אֱלוהַּ כָּל בְּרִיות. אֲדון כָּל תּולָדות. הַמְּהֻלָּל בְּרוב הַתִּשְׁבָּחות. הַמְּנַהֵג עולָמו בְּחֶסֶד וּבְרִיּותָיו בְּרַחֲמִים: וה' לא יָנוּם וְלא יִישָׁן. הַמְעורֵר יְשֵׁנִים. וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. וְהַמֵּשיחַ אִלְמִים. וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים. וְהַסּומֵךְ נופְלִים. וְהַזּוקֵף כְּפוּפִים. לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מודִים: אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם. וּלְשׁונֵנוּ רִנָּה כַּהֲמון גַּלָּיו. וְשפְתותֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירות כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשות כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּות כָּאַיָּלות. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהודות לְךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁמֶךָ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבות פְּעָמִים. הַטּובות שֶׁעָשיתָ עִם אֲבותֵינוּ וְעִמָּנוּ: מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ: עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ. וְלא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱלהֵינוּ לָנֶצַח: עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁון אֲשֶׁר שמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם. יודוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירומְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ: כִּי כָל פֶּה לְךָ יודֶה. וְכָל לָשׁון לְךָ תִשָּׁבַע. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קומָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְכָל לְּבָבות יִירָאוּךָ. וְכָל קֶרֶב וּכְלָיות יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב. כָּל עַצְמותַי תּאמַרְנָה ה' מִי כָמוךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיון מִגּוזְלו. מִי יִדְמֶה לָּךְ. וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ. וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ. הָאֵל הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא אֵל עֶלְיון. קונֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר, לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁו: יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ. הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָחָה. הַלֵּל וְזִמְרָה. עוז וּמֶמְשָׁלָה. נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה. תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת. קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת: בְּרָכות וְהודָאות מֵעַתָּה וְעַד עולָם: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אֵל מֶלֶךְ גָּדול בַּתִּשְׁבָּחות אֵל הַהודָאות. אֲדון הַנִּפְלָאות. הַבּוחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה. מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעולָמִים: May your name be praised forever, O our king. Great and holy god-emperor over the heavens and the earth! For songs of praise are pleasant to you, O LORD our god and god of our forefathers, and hymns of exaltation, and power and sovereignty, great and powerful victory, awesome wonder, and holy kingship, and blessings and thanks, from now until forever. Blessed are you O LORD, great god-emperor of praises, god of thanks, master of wonders, who chose hymnal songs, king and living god of all the world.

קַוֵּה אֶל ה'. חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ. וְקַוֵּה אֶל ה': אֵין קָדושׁ כַּיהוָה. כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ. וְאֵין צוּר כֵּאלהֵינוּ: כִּי מִי אֱלוהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה'. וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלהֵינוּ: אֵין כֵּאלהֵינוּ. אֵין כַּאדונֵינוּ. אֵין כְּמַלְכֵּנוּ. אֵין כְּמושִׁיעֵנוּ. מִי כֵאלהֵינוּ. מִי כַאדונֵינוּ. מִי כְמַלְכֵּנוּ. מִי כְמושִׁיעֵנוּ. נודֶה לֵאלהֵינוּ. נודֶה לַאדונֵינוּ. נודֶה לְמַלְכֵּנוּ. נודֶה לְמושִׁיעֵנוּ. בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ. בָּרוּךְ אֲדונֵינוּ. בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ. בָּרוּךְ מושִׁיעֵנוּ. אַתָּה הוּא אֱלהֵינוּ. אַתָּה הוּא אֲדונֵינוּ. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ. אַתָּה הוּא מושִׁיעֵנוּ. אַתָּה הוּא. שֶׁהִקְטִירוּ אֲבותֵינוּ לְפָנֶיךָ. אֶת קְטרֶת הַסַּמִּים:

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה: בעשי"ת: זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים: מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מָגֵן אַבְרָהָם: My Master, open my lips, and my mouth will declare Your praise. Blessed are You, Adonoy, our God, and God of our fathers, God of Abraham, God of Isaac, and God of Jacob, the Almighty, the Great, the Powerful, the Awesome, most high Almighty, Who bestows beneficent kindness, Who possesses everything, Who remembers the piety of the Patriarchs, and Who brings a redeemer to their children’s children, for the sake of His Name, with love. (During the Ten Days of Penitence add: Remember us for life King, Who desires life; and inscribe us in the Book of Life, for Your sake, Living God.) King, Helper, and Deliverer and Shield. Blessed are You, Adonoy, Shield of Abraham. אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ: בחורף: מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם: בקיץ: מוֹרִיד הַטָּל מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְ֒לִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה: בעשי"ת: מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים: You are mighty forever, my Master; You are the Resurrector of the dead the Powerful One to deliver us. From the Musaf of Shemini Atzeres until the Musaf of the first day of Pesach you should say: Causer of the wind to blow and of the rain to fall. 2a): “There are three ׳keys’ which God retains in His own hands and does not entrust to any emissary: the key to rain, the key to childbirth, and the key to the resurrection of the dead.”From the Musaf of the first day of Pesach until the Musaf of Shemini Atzeres one should say: He causes the dew to descend. Sustainer of the living with kindliness, Resurrector of the dead with great mercy, Supporter of the fallen, and Healer of the sick, and Releaser of the imprisoned, and Fulfiller of His faithfulness to those who sleep in the dust. Who is like You, Master of mighty deeds, and who can be compared to You? King Who causes death and restores life, and causes deliverance to sprout forth. (During the Ten Days of Penitence add: Who is like You merciful Father, Who remembers His creatures for life, in His mercy.) And You are faithful to restore the dead to life. Blessed are You, Adonoy, Resurrector of the dead. אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל־יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָאֵל הַקָּדוֹשׁ: בעשי"ת מסיים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ: You are holy and Your Name is holy and holy beings praise You every day, forever. Blessed are You, Adonoy, the Almighty, the Holy One. During the Ten Days of Penitence: Blessed are You, Adonoy, the King, the Holy One. אַתָּה קִדַּֽשְׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי לִשְׁמֶךָ. תַּכְלִית מַעֲשֵׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ. וּבֵרַכְתּוֹ מִכָּל הַיָּמִים. וְקִדַּשְׁתּוֹ מִכָּל הַזְּ֒מַנִּים וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָֽרֶץ וְכָל־צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָֽרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ. קַדְּ֒שֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ שַׂבְּ֒עֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ. וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ. וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּ֒ךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶֽׁךָ. וְיָנֽוּחוּ בָהּ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּ֒שֵׁי שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: You have sanctified the seventh day to Your Name, [it was] the purpose of making heaven and earth; and You blessed it above all days and You sanctified it above all seasons. And so it is written in Your Torah: And the heavens and the earth were completed and [so were] all their hosts. And God completed by the seventh day His work which He had done, and He abstained on the seventh day, from all His work which He had done. And God blessed the seventh day and sanctified it for on it He abstained from all His work which God had created to do. Our God, and God of our fathers, be pleased with our rest, sanctify us with Your commandments and give us our share in Your Torah; satisfy us from Your goodness and gladden us with Your deliverance, and purify our hearts to serve You in truth. And give us as our inheritance, Adonoy our God, in love and in pleasure Your holy Shabbos; and may Israel rest thereon— the sanctifiers of Your Name. Blessed are You Adonoy, Sanctifier of Shabbos. שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּ֒ךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן לְכָל־הַשָּׁלוֹם וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ. בעשי"ת: בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אֲנַֽחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם:) בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם: Bestow abundant peace upon Israel, Your people, forever. For You are King, the Master of all peace. And may it be good in Your sight to bless us and to bless Your people Israel, at all times and at every moment with Your peace. During the Ten Days of Penitence continue here: May we be remembered and inscribed before You in the book of life, blessing, peace and abundant maintenance; we and all Your people, the House of Israel, for a good life and peace. Blessed are You, Adonoy, Who blesses His people Israel with peace. הש"ץ והקהל אומרים ויכלו וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָֽרֶץ וְכָל־צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָֽרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: After the Shemoneh Esrei has been said, the entire congregation repeats וַיְכֻלּוּ, in testimony of our belief that God created heaven and earth. According to Halacha, when one is a witness, he must stand and declare his testimony aloud. And the heavens and the earth were completed and [so were] all their hosts. And God completed by the seventh day His work which He had done, and He abstained on the seventh day, from all His work which He had done. And God blessed the seventh day and sanctified it for on it He abstained from all His work which God had created to do. אין החזן מחזיר התפלה עצמה אבל חוזר מעין שבע משום י"ט שחל בשבת שא"א בו ויכולו. גם להוציא שאינו בקי. וצריך לאומרו בעמידה כעדות. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ: מעין ז' יאמרו הקהל בלי פתיחה וחתימה. וכן היחיד אומרו. מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ. מְחַיֵּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ. הָאֵל הַקָּדוֹשׁ (הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ) שֶׁאֵין כָּמֽוֹהוּ. הַמֵּנִֽיחַ לְעַמּוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשׁוֹ. כִּי בָם רָצָה לְהָנִֽיחַ לָהֶם. לְפָנָיו נַעֲבוֹד בְּיִרְאָה וָפַֽחַד. וְנוֹדֶה לִשְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מֵעֵין הַבְּ֒רָכוֹת: אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וּמְבָרֵךְ שְׁבִיעִי. וּמֵנִֽיחַ בִּקְדֻשָּׁה לְעַם מְדֻשְּׁ֒נֵי עֹֽנֶג זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ. קַדְּ֒שֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ שַׂבְּ֒עֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ. וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ. וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּ֒ךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶֽׁךָ. וְיָנֽוּחוּ בָהּ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּ֒שֵׁי שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: The following prayer, בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע the abridged form of the seven blessings of the Maariv Shemoneh Esrei, is said only by the Chazzan. This prayer is not said if the first night of Passover occurs on Friday night. It is also not recited when prayers are held in the house of a bridegroom or in the house of a mourner. It is to be said only in a place that has been designated as a permanent place of prayer. Blessed are You, Adonoy, our God and God of our fathers, God of Abraham, God of Isaac, and God of Jacob; the Almighty, the Great, the Powerful, the Awesome, the most high Almighty, Possessor of heaven and earth. The congregation may recite the following paragraph, which should then be repeated aloud and in its entirety by the Chazzan. Shield of [our] fathers with His word, Resurrector of the dead with His utterance; the Almighty, the Holy One (Between Rosh Hashanah and Yom Kippur, substitute:) the King, the Holy One) Who has no peer. He gives rest to His people on the day of His holy Shabbos for with them He was pleased to grant them rest. Before Him we will serve with fear and trepidation, and give thanks to His Name every day continuously, from the essence of the blessings. Almighty of thanksgiving, Master of peace, Sanctifier of the Shabbos, Who blesses the seventh day and grants rest in sanctity to a people sated with delight— in commemoration of the work of creation. Our God, and God of our fathers, be pleased with our rest, sanctify us with Your commandments and give us our share in Your Torah; satisfy us from Your goodness and gladden us with Your deliverance, and purify our hearts to serve You in truth. And give us as our inheritance, Adonoy our God, in love and in pleasure Your holy Shabbos; and may Israel rest thereon— the sanctifiers of Your Name. Blessed are You Adonoy, Sanctifier of Shabbos.

בלחש: וַיְהִי עֶֽרֶב וַיְהִי בֹֽקֶר בקול: יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַֽיִם וְהָאָֽרֶץ וְכָל־צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָֽרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת: סַבְרִי מָרָנָן וְרַבּוֹתַי: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּֽפֶן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָֽצָה בָֽנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָֽנוּ, זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. (כִּי הוּא יוֹם) תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹֽדֶשׁ, זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם. (כִּי בָֽנוּ בָחַֽרְתָּ וְאוֹתָֽנוּ קִדַּֽשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּֽנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: Recite quietly: And evening came, then morning came: Recite aloud: the sixth day. The heavens and the earth were completed and [so were] all their hosts. And God completed, by the seventh day, His work which He had done; and He abstained on the seventh day from all His work which He had done. And God blessed the seventh day and sanctified it, for on it He abstained from all His work which God had created to do. Attention! our masters and our teachers: Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Creator of the fruit of the vine. Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who sanctified us with His commandments and was pleased with us. And His holy Sabbath, with love and pleasure, He gave us for a heritage, a commemoration of the work of creation. (For this day is) the first of the days of holy convocations commemorating the exodus from Egypt. (For us have You chosen and us have You sanctified from among all the peoples.) And Your holy Sabbath with love and pleasure You gave us for a heritage. Blessed are You, Adonoy, Sanctifier of the Sabbath. Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who sanctified us with His commandments and was pleased with us. And He gave us His holy Sabbath, with love and pleasure, as a heritage, a commemoration of the work of creation. (For this day is) the first of the days of holy convocations commemorating the exodus from Egypt. (For You have chosen us, and You have sanctified us from among all the peoples.) And You gave us Your holy Sabbath, with love and pleasure, as a heritage. Blessed are You, Lord, Sanctifier of the Sabbath.

קודם פתיחת הארון אומרים: אֵין כָּמוךָ בָאֱלהִים אֲדנָי. וְאֵין כְּמַעֲשיךָ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עולָמִים. וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּור וָדור: ה' מֶלֶךְ. ה' מָלָךְ. ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד: ה' עז לְעַמּו יִתֵּן. ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום: אַב הָרַחֲמִים. הֵיטִיבָה בִרְצונְךָ אֶת צִיּון. תִּבְנֶה חומות יְרוּשָׁלָיִם: כִּי בְךָ לְבַד בָּטָחְנוּ. מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשּא אֲדון עולָמִים: There is none like You among the gods, Adonai, and nothing like Your works. Your kingship is a kingship of all worlds, and Your reign is with generation upon generation. The Eternal rules. The Eternal has ruled. The Eternal will rule forever and ever. The Eternal will give strength to the Eternal's people. The Eternal will bless the Eternal's people with peace. Father of compassion, do well with Your will upon Zion. Build the walls of Jerusalem, for in You alone we have trusted, King, uplifted and exalted Divinity, master of infinitudes. כשפותחין ארון הקודש אומרים: וַיְהִי בִּנְסעַ הָאָרן וַיּאמֶר משֶׁה. קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ איְבֶיךָ. וְיָנֻסוּ מְשנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: כִּי מִצִּיּון תֵּצֵא תורָה. וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּורָה לְעַמּו יִשרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתו: ביו"ט כשחל בחול, ויום כפור, ובהושענא רבה אומרים: ה' ה'. אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים. נשא עָון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה. ג”פ: לשלוש רגלים ולשמיני עצרת: רִבּונו שֶׁל עולָם מַלֵּא מִשְׁאֲלות לִבִּי לְטובָה וְהָפֵק רְצונִי וְתֵן שְׁאֵלָתִי. וְזַכֵּה לִי פב"פ וְאִשְׁתִּי וּבָנַי וּבְנותַי וְכָל בְּנֵי בֵיתִי לַעֲשות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וּמַלְּטֵנוּ מִיֵּצֶר הָרָע וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ. וְזַכֵּנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עָלֵינוּ. וְהופַע עָלֵינוּ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה. וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וּבְכֵן יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲשות מַעֲשים טובִים בְּעֵינֶיךָ וְלָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים לְפָנֶיךָ. וְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתֶךָ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְחַיִּים טובִים וַאֲרוּכִּים וּלְחַיֵּי הָעולָם הַבָּא. וְתִשְׁמְרֵנוּ מִמַּעֲשּים רָעִים וּמִשָׁעות רָעות הַמִתְרַגְשׁות לָבא לְעולָם. וְהַבּוטֵחַ בה' חֶסֶד יְסובְבֶנְּהוּ אָמֵן: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצון אֱלהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. ג”פ: It happened upon the journeying of the Ark, Moses said, “Rise, Eternal,” and Your enemies were dispersed, and Your foes were put to flight from before You. For the Torah will come forth from Zion, and the word of the Eternal from Jerusalem. Blessed is the one who gave Torah to [the] people of Israel in holiness. בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא. בְּרִיךְ כִּתְרַךְ וְאַתְּרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם. וּפוּרְקָן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ. וּלְאַמְטוֹיֵי לַנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתַנָא בְּרָחֲמִין. יְהֵא רַעֲוָא קָדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיְּבוּ. וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְּקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא. לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְּטַר יָתִי וְיָת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכַלָּא וּמְפַרְנֵס לְכַלָּא. אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כַּלָּא. אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא. וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא. אֲנָא עַבְדָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסַגִּידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקָר אוֹרָיְתֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן. לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סַמִּיכְנָא. אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא. דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט וְאוֹרָיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט. וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טָבְוָן וּקְשׁוֹט. בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ. וְלִשְׁמֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן. יְהֵא רַעֲוָא קָדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרָיְתָא. וְתַשְׁלִים מִשְׁאָלִין דְּלִבָּאִי וְלִבָּא דְּכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. לְטָב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלַם:

אחר ברכות ההפטרה אומרים: יְקוּם פּוּרְקָן מִן שְׁמַיָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא. זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא זַרְעָא דִּי לָא יִפְסוֹק וְדִי לָא יִבְטוֹל מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא. לְמָרָנָן וְרַבָּנָן חֲבוּרָתָא קַדִּישָׁתָא דִּי בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְדִי בְּבָבֶל לְרֵישֵׁי כַלָּה וּלְרֵישֵׁי גַּלְוָתָא וּלְרֵישֵׁי מְתִיבָתָא וּלְדַיָּנֵי דִי בָבָא. לְכָל תַּלְמִידֵיהוֹן וּלְכָל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן וּלְכָל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא. מַלְכָּא דְעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְהוֹן יַפִּישׁ חַיֵּיהוֹן וְיַסְגֵּא יוֹמֵיהוֹן וְיִתֵּן אַרְכָא לִשְׁנֵיהוֹן. וְיִתְפָּרְקוּן וְיִשְׁתֵּזְבוּן מִן כָּל עָקָא וּמִן כָּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא יְהֵא בְסַעְדְּהוֹן כָּל זְמַן וְעִדָּן. וְנֹאמַר אָמֵן: יחיד המתפלל בביתו אינו אומר יקום פורקן זה ולא מי שברך: יְקוּם פּוּרְקָן מִן שְׁמַיָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא וּבַרְיוּת גּוּפָא וּנְהוֹרָא מַעַלְיָא. זַרְעָא חַיָּא וְקַיָּמָא זַרְעָא דִּי לָא יִפְסוֹק וְדִי לָא יִבְטוֹל מִפִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא. לְכָל קְהָלָא קַדִּישָׁא הָדֵין רַבְרְבַיָּא עִם זְעֵרַיָּא טַפְלָא וּנְשַׁיָּא. מַלְכָּא דְעָלְמָא יְבָרֵךְ יַתְכוֹן יַפִּישׁ חַיֵּיכוֹן וְיַסְגֵּי יוֹמֵיכוֹן וְיִתֵּן אַרְכָא לִשְׁנֵיכוֹן וְתִתְפָּרְקוּן וְתִשְׁתֵּזְבוּן מִן כָּל עָקָא וּמִן כָּל מַרְעִין בִּישִׁין. מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא יְהֵא בְּסַעְדְּכוֹן כָּל זְמַן וְעִדָּן וְנֹאמַר אָמֵן: ברכה לקהל: מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה עִם כָּל קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. וּמִי שֶׁמְּיַחֲדִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת לִתְפִלָּה. וּמִי שֶׁבָּאִים בְּתוֹכָם לְהִתְפַּלֵּל. וּמִי שֶׁנּוֹתְנִים נֵר לַמָּאוֹר וְיַיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה וּפַת לְאוֹרְחִים וּצְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְכָל מִי שֶׁעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם שְׂכָרָם וְיָסִיר מֵהֶם כָּל מַחֲלָה וְיִרְפָּא לְכָל גּוּפָם וְיִסְלַח לְכָל עֲוֹנָם. וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם. וְנֹאמַר אָמֵן: וְכָל מִי שֶׁעוסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר בֶּאֱמוּנָה. הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא יְשַׁלֵּם שכָרָם וְיָסִיר מֵהֶם כָּל מַחֲלָה וְיִרְפָּא לְכָל גּוּפָם וְיִסְלַח לְכָל עֲונָם. וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשה יְדֵיהֶם עִם כָּל יִשרָאֵל אֲחֵיהֶם.

קודם קריאת ההפטרה יברך המפטיר ברכה זו: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טובִים. וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַבּוחֵר בַּתּורָה וּבְמשֶׁה עַבְדּו. וּבְיִשרָאֵל עַמּו. וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק: אחרי קריאת ההפטרה אומר המפטיר ברכות אלו: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. צוּר כָּל הָעולָמִים. צַדִּיק בְּכָל הַדּורות. הָאֵל הַנֶּאֱמָן הָאומֵר וְעושה. הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק: נֶאֱמָן אַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ. וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחור לא יָשׁוּב רֵיקָם. כִּי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו: רַחֵם עַל צִיּון כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ. וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּושִׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְשמֵּחַ צִיּון בְּבָנֶיהָ: שמְּחֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּךָ וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. בִּמְהֵרָה יָבוא וְיָגֵל לִבֵּנוּ. עַל כִּסְאו לא יֵשֵׁב זָר וְלא יִנְחֲלוּ עוד אֲחֵרִים אֶת כְּבודו. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לו שֶׁלּא יִכְבֶּה נֵרו לְעולָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מָגֵן דָּוִד: עד כאן אומרים בתענית ציבור ובמנחה יום כיפור בשבת, ובשבת חול המועד פסח אומרים: עַל הַתּורָה וְעַל הָעֲבודָה וְעַל הַנְּבִיאִים וְעַל יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְכָבוד וּלְתִפְאָרֶת: עַל הַכּל. ה' אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: בשלוש רגלים ובשבת חוה"מ סוכות אומרים: עַל הַתּורָה וְעַל הָעֲבודָה וְעַל הַנְּבִיאִים לשבת וְעַל יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וְעַל יום: לפסח: חַג הַמַּצּות לשבועות: חַג הַשָׁבוּעות סוכות: - חַג הַסֻּכּות לשמ"ע ולש”ת: הַשְׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ לשבת: לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְששון וּלְשמְחָה, לְכָבוד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכּל. ה' אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְ יִשרָאֵל וְהַזְמַנִים: בראש השנה: עַל הַתּורָה וְעַל הָעֲבודָה וְעַל הַנְּבִיאִים לשבת: וְעַל יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְעַל יום הַזִכָּרון הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ לשבת: לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְכָבוד וּלְתִפְאָרֶת: עַל הַכּל. ה' אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְ יִשרָאֵל וְיום הַזִּכָּרון: (Before reading the haftarah, the reader recites this blessing:) Blessed are You, Eternal, our Divinity, King of the universe, who chose good prophets and favored their spoken words with truth. Blessed are You, Eternal, the Choosing of Torah, [the] servant Moses, [the] people Israel, and prophets of truth and justice. (After reading the haftarah, the reader says these blessings:) Blessed are You, Eternal, our Divinity, King of the universe, Rock of all infinitudes, righteous in all generations, Faithful Divinity who says and does, speaks and fulfills all words of truth and justice. You are faithful, Eternal, our Divinity, and Your words are faithful. And not one of your earliest words will return empty. For You are a faithful and compassionate Divinity, King. Blessed are You, Eternal, the faithful Divinity in all generations. Have compassion upon Zion, for it is the house of our lives. And save the poor of spirit swiftly in our days. Blessed are You, Eternal, who causes Zion to rejoice with her [children]. Gladden us, Eternal, our Divinity, with Your servant Elijah the prophet, and with the reign of the house of David, Your anointed one. May he quickly come and gladden our hearts. Upon his throne there shall not sit a stranger, nor shall others again possess his glory. For in Your holy name, You promised him that his light would not be extinguished for eternity. Blessed are You, Eternal, shield of David. (Say the blessings until this point on communal fasts and Yom Kippur mincha.) (Say on Shabbat and Shabbat during Pesach:) For the Torah, service, prophets, and this day of Shabbat that You have given us, Eternal, our Divinity, for holiness and comfort, for honor and glory. For everything, Eternal, our Divinity, we thank You and bless You. May Your name be blessed in the mouth of all life always, forever and ever. Blessed are You, Eternal, the one who sanctifies Shabbat. (Say on the Three Pilgrimage Festivals -- Passover, Shavuot, and Sukkot -- and on the Shabbat during Sukkot:)

עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃ {ס}         וְלֹא־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַעֲקֹ֑ב כִּֽי־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ לֹֽא־הֵבֵ֤יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֤א הֶעֱבַדְתִּ֙יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה׃ לֹא־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶעֱבַדְתַּ֙נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הוֹגַעְתַּ֖נִי בַּעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃ אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר׃ הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק׃ אָבִ֥יךָ הָרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃ וַאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֤ה לַחֵ֙רֶם֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים׃ {פ} וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃ כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃ כִּ֤י אֶצׇּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃ וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃ זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַיהֹוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃ {פ} כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃ וּמִי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃ אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃ יֹצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵ֗ׄמָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃ מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃ הֵ֤ן כׇּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד׃ חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף׃ חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתׇאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃ לִכְרׇת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶן וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃ וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חׇם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגׇּד־לָֽמוֹ׃ חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר׃ וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ (יסגוד) [יִסְגׇּד־]ל֤וֹ וְיִשְׁתַּ֙חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה׃ לֹ֥א יָדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵינֵיהֶ֔ם מֵהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם׃ וְלֹֽא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַ֠ף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃ רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּימִינִֽי׃ {ס}         זְכׇר־אֵ֣לֶּה יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃ מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ׃ רׇנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֗ה הָרִ֙יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ פִּצְח֤וּ הָרִים֙ רִנָּ֔ה יַ֖עַר וְכׇל־עֵ֣ץ בּ֑וֹ כִּֽי־גָאַ֤ל יְהֹוָה֙ יַעֲקֹ֔ב וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל יִתְפָּאָֽר׃ {ס}         The people I formed for MyselfThat they might declare My praise. But you have not worshiped Me, O Jacob,That you should be weary of Me, O Israel. You have not brought Me your sheep for burnt offerings,Nor honored Me with your sacrifices.I have not burdened you with grain offerings,Nor wearied you about frankincense. You have not bought Me fragrant reed with money,Nor sated Me with the fat of your sacrifices.Instead, you have burdened Me with your sins,You have wearied Me with your iniquities. It is I, I who—for My own sake—Wipe your transgressions awayAnd remember your sins no more. Help me remember!Let us join in argument,Tell your version,That you may be vindicated. Your earliest ancestor sinned,And your spokesmen transgressed against Me. So I profaned the holy princes; I abandoned Jacob to proscription And Israel to mockery. But hear, now, O Jacob My servant,Israel whom I have chosen! Thus said GOD, your Maker,Your Creator who has helped you since birth:Fear not, My servant Jacob,Jeshurun whom I have chosen, Even as I pour water on thirsty soil,And rain upon dry ground,So will I pour My spirit on your offspring,My blessing upon your posterity. And they shall sprout like grass,Like willows by watercourses. One shall say, “I am GOD’s,”Another shall use the name of “Jacob,”Another shall mark his arm “of GOD” And adopt the name of “Israel.” Thus said GOD, the Sovereign of Israel,Their Redeemer, GOD of Hosts:I am the first and I am the last,And there is no god but Me. Who like Me can announce,Can foretell it—and match Me thereby?Even as I told the future to an ancient people,So let anyone foretell coming events to them. Do not be frightened, do not be shaken!Have I not from of old predicted to you?I foretold, and you are My witnesses.Is there any god, then, but Me?“There is no other rock; I know none!” The makers of idolsAll work to no purpose;And the things they treasureCan do no good,As they themselves can testify.They neither look nor think,And so they shall be shamed. Who would fashion a godOr cast a statueThat can do no good? Lo, all its adherents shall be shamed;They are craftsmen, are merely human.Let them all assemble and stand up!They shall be cowed, and they shall be shamed. The craftsman in iron, with his tools,Works it over charcoalAnd fashions it by hammering,Working with the strength of his arm.Should he go hungry, his strength would ebb;Should he drink no water, he would grow faint. The craftsman in wood measures with a lineAnd marks out a shape with a stylus;He forms it with scraping tools,Marking it out with a compass.He gives it the form of a person—Human beauty, to dwell in a shrine. For his use he cuts down cedars;He chooses plane trees and oaks.He sets aside trees of the forest;Or plants firs, and the rain makes them grow. All this serves a mortal for fuel:He takes some to warm himself,And he builds a fire and bakes bread.He also makes a god of it and worships it,Fashions an idol and bows down to it! Part of it he burns in a fire:On that part he roasts meat,He eats the roast and is sated;He also warms himself and cries, “Ah,I am warm! I can feel the heat!” Of the rest he makes a god—his own carving!He bows down to it, worships it;He prays to it and cries,“Save me, for you are my god!” They have no wit or judgment:Their eyes are besmeared, and they see not;Their minds, and they cannot think. They do not give thought,They lack the wit and judgment to say:“Part of it I burned in a fire;I also baked bread on the coals,I roasted meat and ate it—Should I make the rest an abhorrence?Should I bow to a block of wood?” He pursues ashes!A deluded mind has led him astray,And he cannot save himself;He never says to himself,“The thing in my hand is a fraud!” Remember these things, O JacobFor you, O Israel, are My servant:I fashioned you, you are My servant—O Israel, never forget Me. I wipe away your sins like a cloud,Your transgressions like mist—Come back to Me, for I redeem you. Shout, O heavens, for GOD has acted;Shout aloud, O depths of the earth!Shout for joy, O mountains,O forests with all your trees!For GOD has redeemed Jacob,Has gained glory through Israel.

קודם קריאת ההפטרה יברך המפטיר ברכה זו: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר בָּחַר בִּנְבִיאִים טובִים. וְרָצָה בְדִבְרֵיהֶם הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת. בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַבּוחֵר בַּתּורָה וּבְמשֶׁה עַבְדּו. וּבְיִשרָאֵל עַמּו. וּבִנְבִיאֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק: אחרי קריאת ההפטרה אומר המפטיר ברכות אלו: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. צוּר כָּל הָעולָמִים. צַדִּיק בְּכָל הַדּורות. הָאֵל הַנֶּאֱמָן הָאומֵר וְעושה. הַמְדַבֵּר וּמְקַיֵּם שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֱמֶת וָצֶדֶק: נֶאֱמָן אַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ. וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרֶיךָ אָחור לא יָשׁוּב רֵיקָם. כִּי אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הָאֵל הַנֶּאֱמָן בְּכָל דְּבָרָיו: רַחֵם עַל צִיּון כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ. וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּושִׁיעַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְשמֵּחַ צִיּון בְּבָנֶיהָ: שמְּחֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַבְדֶּךָ וּבְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. בִּמְהֵרָה יָבוא וְיָגֵל לִבֵּנוּ. עַל כִּסְאו לא יֵשֵׁב זָר וְלא יִנְחֲלוּ עוד אֲחֵרִים אֶת כְּבודו. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לו שֶׁלּא יִכְבֶּה נֵרו לְעולָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מָגֵן דָּוִד: עד כאן אומרים בתענית ציבור ובמנחה יום כיפור בשבת, ובשבת חול המועד פסח אומרים: עַל הַתּורָה וְעַל הָעֲבודָה וְעַל הַנְּבִיאִים וְעַל יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְכָבוד וּלְתִפְאָרֶת: עַל הַכּל. ה' אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: בשלוש רגלים ובשבת חוה"מ סוכות אומרים: עַל הַתּורָה וְעַל הָעֲבודָה וְעַל הַנְּבִיאִים לשבת וְעַל יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה, וְעַל יום: לפסח: חַג הַמַּצּות לשבועות: חַג הַשָׁבוּעות סוכות: - חַג הַסֻּכּות לשמ"ע ולש”ת: הַשְׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת הַזֶּה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ לשבת: לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְששון וּלְשמְחָה, לְכָבוד וּלְתִפְאָרֶת, עַל הַכּל. ה' אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְ יִשרָאֵל וְהַזְמַנִים: בראש השנה: עַל הַתּורָה וְעַל הָעֲבודָה וְעַל הַנְּבִיאִים לשבת: וְעַל יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְעַל יום הַזִכָּרון הַזֶּה, שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ לשבת: לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה לְכָבוד וּלְתִפְאָרֶת: עַל הַכּל. ה' אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְ יִשרָאֵל וְיום הַזִּכָּרון: (Before reading the haftarah, the reader recites this blessing:) Blessed are You, Eternal, our Divinity, King of the universe, who chose good prophets and favored their spoken words with truth. Blessed are You, Eternal, the Choosing of Torah, [the] servant Moses, [the] people Israel, and prophets of truth and justice. (After reading the haftarah, the reader says these blessings:) Blessed are You, Eternal, our Divinity, King of the universe, Rock of all infinitudes, righteous in all generations, Faithful Divinity who says and does, speaks and fulfills all words of truth and justice. You are faithful, Eternal, our Divinity, and Your words are faithful. And not one of your earliest words will return empty. For You are a faithful and compassionate Divinity, King. Blessed are You, Eternal, the faithful Divinity in all generations. Have compassion upon Zion, for it is the house of our lives. And save the poor of spirit swiftly in our days. Blessed are You, Eternal, who causes Zion to rejoice with her [children]. Gladden us, Eternal, our Divinity, with Your servant Elijah the prophet, and with the reign of the house of David, Your anointed one. May he quickly come and gladden our hearts. Upon his throne there shall not sit a stranger, nor shall others again possess his glory. For in Your holy name, You promised him that his light would not be extinguished for eternity. Blessed are You, Eternal, shield of David. (Say the blessings until this point on communal fasts and Yom Kippur mincha.) (Say on Shabbat and Shabbat during Pesach:) For the Torah, service, prophets, and this day of Shabbat that You have given us, Eternal, our Divinity, for holiness and comfort, for honor and glory. For everything, Eternal, our Divinity, we thank You and bless You. May Your name be blessed in the mouth of all life always, forever and ever. Blessed are You, Eternal, the one who sanctifies Shabbat. (Say on the Three Pilgrimage Festivals -- Passover, Shavuot, and Sukkot -- and on the Shabbat during Sukkot:)

כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גדֶל לֵאלהֵינוּ: אֲדנָי שפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. אֱלהֵי אַבְרָהָם. אֱלהֵי יִצְחָק. וֵאלהֵי יַעֲקב. הָאֵל הַגָּדול הַגִּבּור וְהַנּורָא אֵל עֶלְיון. גּומֵל חֲסָדִים טובִים. וְקונֵה הַכּל. וְזוכֵר חַסְדֵי אָבות. וּמֵבִיא גואֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמו בְּאַהֲבָה: בעש"ת זָכְרֵנוּ לְחַיִּים. מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים. וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים. לְמַעַנְךָ אֱלהִים חַיִּים: מֶלֶךְ עוזֵר וּמושִׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מָגֵן אַבְרָהָם: אַתָּה גִבּור לְעולָם אֲדנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהושִׁיעַ: בחורף - מַשִׁיב הָרוּחַ וּמורִיד הַגָּשֶׁם: בקיץ - מורִיד הַטָּל: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד. מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים. סומֵךְ נופְלִים וְרופֵא חולִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים. וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתו לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוךָ בַּעַל גְּבוּרות וּמִי דומֶה לָךְ. מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה: בעש"ת מִי כָמוךָ אָב הָרַחֲמִים זוכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיות מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֵּה הַמֵּתִים: קדושה לש"ץ בחזרת התפלה: נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוד שיחַ שרְפֵי קדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קו"ח - קָדושׁ קָדושׁ קָדושׁ ה' צְבָאות מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבודו: חזן - כְּבודו מָלֵא עולָם. מְשָׁרְתָיו שׁואֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקום כְּבודו. לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יאמֵרוּ: קו"ח - בָּרוּךְ כְּבוד ה' מִמְּקומו: חזן - מִמְּקומו הוּא יִפֶן בְּרַחֲמִים וְיָחן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמו עֶרֶב וָבקֶר בְּכָל יום תָּמִיד. פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אומְרִים: קו"ח שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד: חזן - הוּא אֱלהֵינוּ הוּא אָבִינוּ. הוּא מַלְכֵּנוּ הוּא מושִׁיעֵנוּ. וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי. לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים: קו"ח - אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם: חזן - וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמר: קו"ח - יִמְלךְ ה' לְעולָם. אֱלהַיִךְ צִיּון לְדר וָדר. הַלְלוּיָהּ: חזן - לְדור וָדור נַגִּיד גָּדְלֶךָ. וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ. וְשִׁבְחֲךָ אֱלהֵינוּ מִפִּינוּ לא יָמוּשׁ לְעולָם וָעֶד. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדול וְקָדושׁ אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הָאֵל בעש"ת הַמֶּלֶךְ הַקָּדושׁ: בשבת ראש חודש אומרים כאן אתה יצרת [להלן]: תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת רָצִיתָ קָרְבְּנותֶיהָ. צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ. מְעַנְּגֶיהָ לְעולָם כָּבוד יִנְחָלוּ. טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ. וְגַם הָאוהֲבִים דְּבָרֶיהָ גְּדֻלָּה בָּחָרוּ. אָז מִסִּינַי נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ. וַתְּצַוֵּנוּ ה' אֱלהֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה. נַעֲשה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבודֶךָ כָּאָמוּר: וּבְיום הַשַּׁבָּת. שְׁנֵי כְבָשים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם. וּשְׁנֵי עֶשרנִים סלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּו. עלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּו עַל עלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ: יִשמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי ענֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי. כֻּלָּם יִשבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וּבַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּו וְקִדַּשְׁתּו חֶמְדַּת יָמִים אותו קָרָאתָ. זֵכֶר לְמַעֲשה בְרֵאשִׁית: אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ. שבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בו יִשרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: וממשיכים “רצה" רְצֵה ה' אֱלהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם. וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבודָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וְאִשֵּׁי יִשרָאֵל וּתְפִלָּתָם. בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצון. וּתְהִי לְרָצון תָּמִיד עֲבודַת יִשרָאֵל עַמֶּךָ: וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּון בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתו לְצִיּון: מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ. שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ לְעולָם וָעֶד. צוּר חַיֵּינוּ. מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדור וָדור: נודֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ. וְעַל נִשְׁמותֵינוּ הַפְּקוּדות לָךְ. וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יום עִמָּנוּ. וְעַל נִפְלְאותֶיךָ וְטובותֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת. עֶרֶב וָבקֶר וְצָהֳרָיִם: הַטּוב כִּי לא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. וְהַמְרַחֵם כִּי לא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ. מֵעולָם קִוִּינוּ לָךְ: מודים דרבנן: מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ. שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. אֱלהֵי כָל בָּשר. יוצְרֵנוּ יוצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכות וְהודָאות לְשִׁמְךָ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ. עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְּמֵנוּ. וְתֶאֱסוף גָּלֻיּותֵינוּ לְחַצְרות קָדְשֶׁךָ. לִשְׁמור חֻקֶּיךָ. וְלַעֲשות רְצונֶךָ. וּלְעָבְדְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מודִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהודָאות: בחנוכה ובפורים דמוקפין אומרים זה: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרות וְעַל הַתְּשׁוּעות וְעַל הַנִפְלָאות וְעַל הַנֶּחָמות וְעַל הַמִּלְחָמות שֶׁעָשיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה: לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. וּלְךָ עָשיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשרָאֵל עָשיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה: וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהודות וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדול: לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיום אֶחָד. בִּשְׁלשָׁה עָשר לְחדֶשׁ שְׁנֵים עָשר. הוּא חדֶשׁ אֲדָר. וּשְׁלָלָם לָבוז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתו. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּו. וַהֲשֵׁבותָ לּו גְּמוּלו בְראשׁו. וְתָלוּ אותו וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ: וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרומַם שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד לְעולָם וָעֶד: בעש"ת וּכְתב לְחַיִּים טובִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ: וְכל הַחַיִּים יודוּךָ סֶּלָה. וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַטּוב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהודות: שים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה. חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאור פָּנֶיךָ. כִּי בְאור פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ תּורַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד. וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלום. וְטוב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלומֶךָ: בעש"ת בְּסֵפֶר חַיִּים. בְּרָכָה וְשָׁלום. וּפַרְנָסָה טובָה. יְשׁוּעות וְנֶחָמות. נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ. אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּו יִשרָאֵל בַּשָּׁלום: יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגואֲלִי: אֱלהַי. נְצר לְשׁונִי מֵרָע וּשפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתורָתֶךָ. וּבְמִצְותֶיךָ תִּרְדּף נַפְשִׁי. וְכָל הַחושְׁבִים עָלַי רָעָה. מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם: עֲשה לְמַעַן שְׁמֶךָ. עֲשה לְמַעַן יְמִינֶךָ. עֲשה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. עֲשה לְמַעַן תּורָתֶךָ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הושִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגואֲלִי: עשה שָׁלום בעש"ת הַשָּׁלום בִּמְרומָיו. הוּא יַעֲשה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות: וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות:

קדושה לש"ץ בחזרת התפלה: נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִישְׁךָ כְּסוד שיחַ שרְפֵי קדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קו"ח - קָדושׁ קָדושׁ קָדושׁ ה' צְבָאות מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבודו: חזן - כְּבודו מָלֵא עולָם. מְשָׁרְתָיו שׁואֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקום כְּבודו. לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יאמֵרוּ: קו"ח - בָּרוּךְ כְּבוד ה' מִמְּקומו: חזן - מִמְּקומו הוּא יִפֶן בְּרַחֲמִים וְיָחן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמו עֶרֶב וָבקֶר בְּכָל יום תָּמִיד. פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אומְרִים: קו"ח שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד: חזן - הוּא אֱלהֵינוּ הוּא אָבִינוּ. הוּא מַלְכֵּנוּ הוּא מושִׁיעֵנוּ. וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי. לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים: קו"ח - אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם: חזן - וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמר: קו"ח - יִמְלךְ ה' לְעולָם. אֱלהַיִךְ צִיּון לְדר וָדר. הַלְלוּיָהּ: חזן - לְדור וָדור נַגִּיד גָּדְלֶךָ. וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ. וְשִׁבְחֲךָ אֱלהֵינוּ מִפִּינוּ לא יָמוּשׁ לְעולָם וָעֶד. כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדול וְקָדושׁ אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הָאֵל בעש"ת הַמֶּלֶךְ הַקָּדושׁ:

בשבת ראש חודש אומרים כאן אתה יצרת [להלן]: תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת רָצִיתָ קָרְבְּנותֶיהָ. צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ. מְעַנְּגֶיהָ לְעולָם כָּבוד יִנְחָלוּ. טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ. וְגַם הָאוהֲבִים דְּבָרֶיהָ גְּדֻלָּה בָּחָרוּ. אָז מִסִּינַי נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ. וַתְּצַוֵּנוּ ה' אֱלהֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה. נַעֲשה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבודֶךָ כָּאָמוּר: וּבְיום הַשַּׁבָּת. שְׁנֵי כְבָשים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם. וּשְׁנֵי עֶשרנִים סלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּו. עלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּו עַל עלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ: יִשמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי ענֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי. כֻּלָּם יִשבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וּבַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּו וְקִדַּשְׁתּו חֶמְדַּת יָמִים אותו קָרָאתָ. זֵכֶר לְמַעֲשה בְרֵאשִׁית: אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ. שבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בו יִשרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: וממשיכים “רצה"

בשבת ראש חודש אומרים כאן אתה יצרת [להלן]: תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת רָצִיתָ קָרְבְּנותֶיהָ. צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ. מְעַנְּגֶיהָ לְעולָם כָּבוד יִנְחָלוּ. טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ. וְגַם הָאוהֲבִים דְּבָרֶיהָ גְּדֻלָּה בָּחָרוּ. אָז מִסִּינַי נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ. וַתְּצַוֵּנוּ ה' אֱלהֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה. נַעֲשה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבודֶךָ כָּאָמוּר: וּבְיום הַשַּׁבָּת. שְׁנֵי כְבָשים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם. וּשְׁנֵי עֶשרנִים סלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּו. עלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּו עַל עלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ: יִשמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי ענֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי. כֻּלָּם יִשבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וּבַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּו וְקִדַּשְׁתּו חֶמְדַּת יָמִים אותו קָרָאתָ. זֵכֶר לְמַעֲשה בְרֵאשִׁית: אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ. שבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בו יִשרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: וממשיכים “רצה"

בשבת ראש חודש אומרים כאן אתה יצרת [להלן]: תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת רָצִיתָ קָרְבְּנותֶיהָ. צִוִּיתָ פֵּרוּשֶׁיהָ עִם סִדּוּרֵי נְסָכֶיהָ. מְעַנְּגֶיהָ לְעולָם כָּבוד יִנְחָלוּ. טועֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ. וְגַם הָאוהֲבִים דְּבָרֶיהָ גְּדֻלָּה בָּחָרוּ. אָז מִסִּינַי נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ. וַתְּצַוֵּנוּ ה' אֱלהֵינוּ לְהַקְרִיב בָּהּ קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת כָּרָאוּי. יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה. נַעֲשה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבודֶךָ כָּאָמוּר: וּבְיום הַשַּׁבָּת. שְׁנֵי כְבָשים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם. וּשְׁנֵי עֶשרנִים סלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּו. עלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּו עַל עלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ: יִשמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי ענֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי. כֻּלָּם יִשבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ. וּבַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּו וְקִדַּשְׁתּו חֶמְדַּת יָמִים אותו קָרָאתָ. זֵכֶר לְמַעֲשה בְרֵאשִׁית: אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵנוּ. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְותֶךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ. שבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בו יִשרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: וממשיכים “רצה"

רְצֵה ה' אֱלהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם. וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבודָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וְאִשֵּׁי יִשרָאֵל וּתְפִלָּתָם. בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצון. וּתְהִי לְרָצון תָּמִיד עֲבודַת יִשרָאֵל עַמֶּךָ: וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּון בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתו לְצִיּון: מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ. שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ לְעולָם וָעֶד. צוּר חַיֵּינוּ. מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדור וָדור: נודֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ. וְעַל נִשְׁמותֵינוּ הַפְּקוּדות לָךְ. וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יום עִמָּנוּ. וְעַל נִפְלְאותֶיךָ וְטובותֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת. עֶרֶב וָבקֶר וְצָהֳרָיִם: הַטּוב כִּי לא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. וְהַמְרַחֵם כִּי לא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ. מֵעולָם קִוִּינוּ לָךְ: מודים דרבנן: מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ. שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. אֱלהֵי כָל בָּשר. יוצְרֵנוּ יוצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכות וְהודָאות לְשִׁמְךָ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ. עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְקַיְּמֵנוּ. וְתֶאֱסוף גָּלֻיּותֵינוּ לְחַצְרות קָדְשֶׁךָ. לִשְׁמור חֻקֶּיךָ. וְלַעֲשות רְצונֶךָ. וּלְעָבְדְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מודִים לָךְ. בָּרוּךְ אֵל הַהודָאות: בחנוכה ובפורים דמוקפין אומרים זה: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרות וְעַל הַתְּשׁוּעות וְעַל הַנִפְלָאות וְעַל הַנֶּחָמות וְעַל הַמִּלְחָמות שֶׁעָשיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה: לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. וּלְךָ עָשיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשרָאֵל עָשיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה: וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהודות וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדול: לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיום אֶחָד. בִּשְׁלשָׁה עָשר לְחדֶשׁ שְׁנֵים עָשר. הוּא חדֶשׁ אֲדָר. וּשְׁלָלָם לָבוז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתו. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּו. וַהֲשֵׁבותָ לּו גְּמוּלו בְראשׁו. וְתָלוּ אותו וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ: וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרומַם שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד לְעולָם וָעֶד: בעש"ת וּכְתב לְחַיִּים טובִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ: וְכל הַחַיִּים יודוּךָ סֶּלָה. וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַטּוב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהודות:

שים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה. חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאור פָּנֶיךָ. כִּי בְאור פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ תּורַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד. וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלום. וְטוב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלומֶךָ: בעש"ת בְּסֵפֶר חַיִּים. בְּרָכָה וְשָׁלום. וּפַרְנָסָה טובָה. יְשׁוּעות וְנֶחָמות. נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ. אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּו יִשרָאֵל בַּשָּׁלום: יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגואֲלִי: אֱלהַי. נְצר לְשׁונִי מֵרָע וּשפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה. וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּם. וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתורָתֶךָ. וּבְמִצְותֶיךָ תִּרְדּף נַפְשִׁי. וְכָל הַחושְׁבִים עָלַי רָעָה. מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם: עֲשה לְמַעַן שְׁמֶךָ. עֲשה לְמַעַן יְמִינֶךָ. עֲשה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. עֲשה לְמַעַן תּורָתֶךָ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הושִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי: יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ. ה' צוּרִי וְגואֲלִי: עשה שָׁלום בעש"ת הַשָּׁלום בִּמְרומָיו. הוּא יַעֲשה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות: וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ גרסת הגר"א: יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. ועונים: אמן בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:הקהל עונה: אמן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא:יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל , שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ועונים: בְּרִיךְ הוּאלְעֵילָא מִן כָּל בעשרת ימי תשובה במקום לְעֵילָא מִן כָּל: לְעֵילָא וּלְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמןקהל: קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצון אֶת תְּפִלָּתֵנוּ: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא , וְאִמְרוּ אָמֵן. ועונים: אמןקהל: יְהִי שֵׁם יְהוָה מְברָךְ מֵעַתָּה וְעַד עולָם: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא וְחַיִּים עָלֵינו וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמןקהל: עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בעשרת ימי תשובה: השלום בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמן

שים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה. חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאור פָּנֶיךָ. כִּי בְאור פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ תּורַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד. וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלום. וְטוב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלומֶךָ: בעש"ת בְּסֵפֶר חַיִּים. בְּרָכָה וְשָׁלום. וּפַרְנָסָה טובָה. יְשׁוּעות וְנֶחָמות. נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ. אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּו יִשרָאֵל בַּשָּׁלום: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ גרסת הגר"א: יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. ועונים: אמן בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:הקהל עונה: אמן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא:יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל , שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ועונים: בְּרִיךְ הוּאלְעֵילָא מִן כָּל בעשרת ימי תשובה במקום לְעֵילָא מִן כָּל: לְעֵילָא וּלְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמןקהל: קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצון אֶת תְּפִלָּתֵנוּ: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא , וְאִמְרוּ אָמֵן. ועונים: אמןקהל: יְהִי שֵׁם יְהוָה מְברָךְ מֵעַתָּה וְעַד עולָם: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא וְחַיִּים עָלֵינו וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמןקהל: עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בעשרת ימי תשובה: השלום בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמן

חזן: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. [קהל: אמן] בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן] קהל וחזן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשּא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. [קהל: בריך הוא:] לְעֵלָּא בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ גרסת הגר"א: יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. ועונים: אמן בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:הקהל עונה: אמן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא:יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל , שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ועונים: בְּרִיךְ הוּאלְעֵילָא מִן כָּל בעשרת ימי תשובה במקום לְעֵילָא מִן כָּל: לְעֵילָא וּלְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמןקהל: קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצון אֶת תְּפִלָּתֵנוּ: תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא , וְאִמְרוּ אָמֵן. ועונים: אמןקהל: יְהִי שֵׁם יְהוָה מְברָךְ מֵעַתָּה וְעַד עולָם: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא וְחַיִּים עָלֵינו וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמןקהל: עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בעשרת ימי תשובה: השלום בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: ועונים: אמן

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ לִקְרא אֶת הַהַלֵּל: הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָה הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם: מִמִּזְרַח־שֶֽׁמֶשׁ עַד־מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה: רָם עַל־כָּל־גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַֽיִם כְּבוֹדוֹ: מִי כַּיהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָֽׁבֶת: הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ: מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן: לְהוֹשִׁיבִי עִם־נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ: מוֹשִׁיבִי עֲקֶֽרֶת הַבַּֽיִת אֵם־הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָֽיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן: מַה־לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן: מִלִּפְנֵי אָדוֹן חֽוּלִי אָֽרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלֽוֹהַּ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם־מָֽיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם: בראש חודש ובחוה"מ פסח מדלגין:לֹא לָֽנוּ יְהֹוָה לֹא לָֽנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל־חַסְדְּךָ עַל־אֲמִתֶּֽךָ: לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה־נָא אֱלֹהֵיהֶם: וֵאלֹהֵֽינוּ בַשָּׁמָֽיִם כֹּל אֲשֶׁר־חָפֵץ עָשָׂה: עֲצַבֵּיהֶם כֶּֽסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: פֶּה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּֽרוּ עֵינַֽיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ: אָזְנַֽיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָֽעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּֽכוּ לֹא־יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר־בֹּטֵֽחַ בָּהֶם: יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהֹוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהֹוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: יִרְאֵי יְהֹוָה בִּטְחוּ בַיהֹוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: יְהֹוָה זְכָרָֽנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת־בֵּית אַהֲרֹן: יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְהֹוָה הַקְּטַנִּים עִם־הַגְּדֹלִים: יֹסֵף יְהֹוָה עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל־בְּנֵיכֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ: הַשָּׁמַֽיִם שָׁמַֽיִם לַיהֹוָה וְהָאָֽרֶץ נָתַן לִבְנֵי־אָדָם: לֹא־הַמֵּתִים יְהַלְלוּ־יָהּ וְלֹא כָּל־יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּיָהּ: בראש חודש ובחוה"מ פסח מדלגין:אָהַֽבְתִּי כִּי־יִשְׁמַע יְהֹוָה אֶת־קוֹלִי תַּחֲנוּנָי: כִּי־הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא: אֲפָפֽוּנִי חֶבְלֵי־מָֽוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאֽוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא: וּבְשֵׁם־יְהֹוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהֹוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי: חַנּוּן יְהֹוָה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵֽינוּ מְרַחֵם: שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִֽׁיעַ: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָֽיְכִי כִּי־יְהֹוָה גָּמַל עָלָֽיְכִי: כִּי חִלַּֽצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּֽוֶת אֶת־עֵינִי מִן־דִּמְעָה אֶת־רַגְלִי מִדֶּֽחִי: אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהֹוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים: הֶאֱמַֽנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִֽיתִי מְאֹד: אֲנִי אָמַֽרְתִּי בְחָפְזִי כָּל־הָאָדָם כֹּזֵב: מָה־אָשִׁיב לַיהֹוָה כָּל־תַּגְמוּלֽוֹהִי עָלָי: כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא: נְדָרַי לַיהֹוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה־נָּא לְכָל־עַמּוֹ: יָקָר בְּעֵינֵי יְהֹוָה הַמָּֽוְתָה לַחֲסִידָיו: אָנָּה יְהֹוָה כִּי־אֲנִי עַבְדֶּֽךָ אֲנִי־עַבְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶֽךָ פִּתַּֽחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ־אֶזְבַּח זֶֽבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא: נְדָרַי לַיהֹוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה־נָּא לְכָל־עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה בְּתוֹכֵֽכִי יְרוּשָׁלָֽםִ הַלְלוּיָהּ: הַלְלוּ אֶת־יְהֹוָה כָּל־גּוֹיִם שַׁבְּחֽוּהוּ כָּל־הָאֻמִּים: כִּי גָּבַר עָלֵֽינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת־יְהֹוָה לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ: הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹֽאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹֽאמְרוּ־נָא בֵית־אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹֽאמְרוּ־נָא יִרְאֵי יְהֹוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: מִן־הַמֵּצַר קָרָֽאתִי יָהּ עָנָֽנִי בַמֶּרְחָב יָהּ: יְהֹוָה לִי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְהֹוָה לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי: טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהֹוָה מִבְּטֹֽחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהֹוָה מִבְּטֹֽחַ בִּנְדִיבִים: כָּל־גּוֹיִם סְבָבֽוּנִי בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם: סַבּֽוּנִי גַם־סְבָבֽוּנִי בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם: סַבּֽוּנִי כִדְבֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם: דָּחֹה דְחִיתַֽנִי לִנְפֹּל וַיהֹוָה עֲזָרָֽנִי: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין יְהֹוָה עֹֽשָׂה חָֽיִל: יְמִין יְהֹוָה רוֹמֵמָה יְמִין יְהֹוָה עֹֽשָׂה חָֽיִל: לֹא־אָמוּת כִּי־אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַֽנִּי יָהּ וְלַמָּֽוֶת לֹא נְתָנָֽנִי: פִּתְחוּ־לִי שַֽׁעֲרֵי־צֶֽדֶק אָֽבֹא־בָם אוֹדֶה יָהּ: זֶה־הַשַּֽׁעַר לַיהֹוָה צַדִּיקִים יָבֹֽאוּ בוֹ: אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָֽנִי וַתְּהִי־לִי לִישׁוּעָה: אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָֽנִי וַתְּהִי־לִי לִישׁוּעָה: אֶֽבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: אֶֽבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: מֵאֵת יְהֹוָה הָֽיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵֽינוּ: מֵאֵת יְהֹוָה הָֽיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵֽינוּ: זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה יְהֹוָה נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה יְהֹוָה נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: אָֽנָּא יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה נָּא: אָֽנָּא יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה נָּא: אָֽנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָא: אָֽנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָא: בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָה: בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָה: אֵל יְהֹוָה וַיָּֽאֶר לָֽנוּ אִסְרוּ־חַג בַּעֲבֹתִים עַד־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּֽחַ: אֵל יְהֹוָה וַיָּֽאֶר לָֽנוּ אִסְרוּ־חַג בַּעֲבֹתִים עַד־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּֽחַ: אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶֽךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶֽךָּ: אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶֽךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶֽךָּ: הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: בראש חדש ובחול המועד אומרים זה:אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ. וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ. וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ. וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ. לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם. בְּיוֹם לר"ח: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה: לפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה: לסכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה: זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּֽנוּ וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה: וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְ֒ךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן: Be pleased, Adonoy, our God, with Your people, Israel, and their prayer; and restore the service to the Holy of Holies in Your abode, and the fire-offerings (priests) every day following the morning fire-offering.—Maseches Berachos 11b of Israel; and accept their prayer, lovingly and willingly. And may You always find pleasure with the service of Your people, Israel. On regular weekdays continue, “And may our eyes”. On Rosh Chodesh and on Chol HaMoed, the following prayer is added:Our God and God of our fathers, may there ascend, come, and reach, appear, be desired, and heard, counted and recalled our remembrance and reckoning; the remembrance of our fathers; the remembrance of the Messiah the son of David, Your servant; the remembrance of Jerusalem, city of Your Sanctuary and the remembrance of Your entire people, the House of Israel, before You for survival, for well-being, for favor, kindliness, compassion, for life and peace on this day of the: Rosh Chodesh/Festival of Matzos/Festival of Sukkos. Remember us Adonoy, our God, on this day for well-being; be mindful of us on this day for blessing, and deliver us for life. In accord with the promise of deliverance and compassion, spare us and favor us, have compassion on us and deliver us; for our eyes are directed to You, because You are the Almighty Who is King, Gracious, and Merciful. And may our eyes behold Your merciful return to Zion. Blessed are You, Adonoy, Who returns His Divine Presence to Zion.

הש"ץ לוקח הספר תורה בידו ואומר: יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחדֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה. וְתִתֶּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִּים. חַיִּים שֶׁל שָׁלום. חַיִּים שֶׁל טובָה. חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה. חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה. חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמות. חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא. חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוד. חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּורָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. חַיִּים שֶׁיִּמָלְאוּ מִשְׁאֲלות לִבֵּנוּ לְטובָה אָמֵן סֶלָה: מִי שֶׁעָשה נִסִּים לַאֲבותֵינוּ וְגָאַל אותָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. הוּא יִגְאַל אותָנוּ בְּקָרוב וִיקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ. חֲבֵרִים כָּל יִשרָאֵל וְנאמַר אָמֵן: ראשׁ חדֶשׁ פלוני יִהְיֶה בְּיום פלוני הַבָּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל לְטובָה: יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּו בֵּית יִשרָאֵל בְּכָל מָקום שֶׁהֵם. לְטובָה וְלִבְרָכָה. לְששון וּלְשמְחָה. לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. לְפַרְנָסָה טובָה וּלְכַלְכָּלָה. לְחַיִּים וּלְשָׁלום. לִשְׁמוּעות טובות. וְלִבְשורות טובות. בחורף - וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם. וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה. וְלִגְאוּלָה קְרובָה וְנאמַר אָמֵן:

הַמֶּֽלֶךְ יּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא: שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוָֹה. לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם. וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ. וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ. וּבְקֶֽרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶֽיךָ. יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ. וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ חזן: לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ. לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי. עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶֽךָ: The King Who sits on a throne [that is] exalted and uplifted. He Who dwells in eternity, exalted and holy is His Name. And it is written: “Joyfully exult in God, [you] righteous ones, for the upright, praise is fitting. Through the mouth of the upright, You are exalted, and with the words of the righteous You are blessed; and by the tongue of the pious, You are sanctified; and in the midst of the holy, You are extolled. And in the assemblies of myriads of Your people, the House of Yisrael; with joyful song glorified will be Your Name, our King, in every generation. For it is the duty of all beings, before You, Adonoy, our God and God of our fathers, to thank, to extol, and to praise; to glorify, to exalt, and to honor; to bless, to elevate, and to acclaim [You,] even beyond all the words of song and praise of Dovid, son of Yishai, Your servant, Your anointed.

אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ: בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: גִּבּוֹר וְנַעֲרָץ: דָּגוּל מֵרְבָבָה: הוּא שָׂח וַיֶּהִי: וְצִוָּה וְנִבְרָאוּ: זִכְרוֹ לָנֶצַח: חַי עוֹלָמִים: טְהוֹר עֵינַיִם: יוֹשֵׁב סֵתֶר: כִּתְרוֹ יְשׁוּעָה: לְבוּשׁוֹ צְדָקָה: מַעֲטֵהוּ קִנְאָה: נֶאְפָּד נְקָמָה: סִתְרוֹ יוֹשֶׁר: עֲצָתוֹ אֱמוּנָה: פְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת: צַדִּיק וְיָשָׁר: קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת: רָם וּמִתְנַשֵּׂא: שׁוֹכֵן שְׁחָקִים: תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה: חַיּ וְקַיָּם נוֹרָא וּמָרוֹם וְקָדוֹשׁ: The Ark is opened and the following is said responsively: You are our God, in heaven and upon earth, mighty and revered! Surrounded with myriad angels, He spoke and it [the world] was! He commanded and all was created! His mention [Name] is eternal! Life of [all] the worlds, He is of pure eyes! He dwells in concealment, His crown is deliverance! His garment is righteousness, His robe is zeal! He is clothed with vengeance His secret is uprightness! His counsel is faithful, His work is truth! He is just and upright, He is near to those who call upon Him in truth! Exalted and uplifted, He dwells in the heavens! He suspends the earth in space! He is living and enduring, awesome, exalted and holy!

לְאֵל עוֹרֵךְ דִּין: לְבוֹחֵן לְבָבוֹת בְּיוֹם דִּין: לְגוֹלֶה עֲמוּקוֹת בַּדִּין: לְדוֹבֵר מֵישָׁרִים בְּיוֹם דִּין: לְהוֹגֶה דֵעוֹת בַּדִּין: לְוָתִיק וְעֹֽשֶׂה חֶֽסֶד בְּיוֹם דִּין: לְזוֹכֵר בְּרִיתוֹ בַּדִּין: לְחוֹמֵל מַעֲשָׂיו בְּיוֹם דִּין: לְטַהֵר חוֹסָיו בַּדִּין: לְיוֹדֵֽעַ מַחֲשָׁבוֹת בְּיוֹם דִּין: לְכוֹבֵשׁ כַּעֲסוֹ בַּדִּין: לְלוֹבֵשׁ צְדָקוֹת בְּיוֹם דִּין: לְמוֹחֵל עֲו‍ֹנוֹת בַּדִּין: לְנוֹרָא תְהִלּוֹת בְּיוֹם דִּין: לְסוֹלֵֽחַ לַעֲמוּסָיו בַּדִּין: לְעוֹנֶה לְקוֹרְאָיו בְּיוֹם דִּין: לְפוֹעֵל רַחֲמָיו בַּדִּין: לְצוֹפֶה נִסְתָּרוֹת בְּיוֹם דִּין: לְקוֹנֶה עֲבָדָיו בַּדִּין: לְרַחֵם עַמּוֹ בְּיוֹם דִּין: לְשׁוֹמֵר אֹהֲבָיו בַּדִּין: לְתוֹמֵךְ תְּמִימָיו בְּיוֹם דִּין: to the Almighty Who apportions judgment; Who examines hearts on the day of judgment; Who reveals depths [of the heart] in judgment; Who speaks uprightly on the day of judgment; Who utters knowledge in judgment; to Him Who is steadfast, and yet deals kindly on the day of judgment; Who recalls His covenant in judgment; Who has pity on His works on the day of judgment; Who purifies those who trust in Him, in judgment; Who knows the thoughts of man on the day of judgment; Who suppresses His anger in judgment; Who is clothed in righteousness on the day of judgment; Who forgives iniquities in judgment; Who is awesome in praise on the day of judgment; Who pardons those borne by Him, in judgment; Who answers those who call upon Him on the day of judgment; Who exercises His compassion in judgment; Who scrutinizes secrets on the day of judgment; Who acquires His servants, in judgment; Who has compassion on His people on the day of judgment; Who preserves those who love Him, in judgment; Who supports His perfect ones on the day of judgment.

מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תוֹפִֽיעַ וְתִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ מָתַי תִּמְלוֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן: תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַֽיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵֽצַח נְצָחִים: וְעֵינֵֽינוּ תִרְאֶֽינָה מַלְכוּתֶֽךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּֽךָ עַל יְדֵי דָוִד מְשִֽׁיחַ צִדְקֶֽךָ: From Your place, our King, You will appear and reign over us, for we yearn for You— When will you reign in Tziyon? Soon, in our days, forever may You dwell [there]. You will be exalted and sanctified within Yerushalayim, Your city for all generations and for all eternity. May our eyes behold Your Kingship, as it is said in the songs of Your might by Dovid, the anointed of Your righteousness:

מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תוֹפִֽיעַ וְתִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ מָתַי תִּמְלוֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן: תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַֽיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵֽצַח נְצָחִים: וְעֵינֵֽינוּ תִרְאֶֽינָה מַלְכוּתֶֽךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּֽךָ עַל יְדֵי דָוִד מְשִֽׁיחַ צִדְקֶֽךָ: From Your place, our King, You will appear and reign over us, for we yearn for You— When will you reign in Tziyon? Soon, in our days, forever may You dwell [there]. You will be exalted and sanctified within Yerushalayim, Your city for all generations and for all eternity. May our eyes behold Your Kingship, as it is said in the songs of Your might by Dovid, the anointed of Your righteousness:

מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. אַמִּיץ הַמְּנֻשָּׂא. לְכָל רֹאשׁ מִתְנַשֵּׂא. אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה. מָעוֹז וּמַחְסֶה. נִשָּׂא וְנוֹשֵׂא. מוֹשִׁיב מְלָכִים לַכִּסֵּא. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. גִּבּוֹר בִּגְבוּרוֹת. קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת. גּוֹלֶה נִסְתָּרוֹת. אִמְרוֹתָיו טְהוֹרוֹת. יוֹדֵֽעַ סְפוֹרוֹת. לְתוֹצָאוֹת מַזָּרוֹת. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. הַמְפֹאָר בְּפִי כֹל. וְהוּא כֹּל יָכוֹל. הַמְרַחֵם אֶת כֹּל. וְנוֹתֵן מִחְיָה לַכֹּל. וְנֶעְלָם מֵעֵין כֹּל. וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. זוֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת. חוֹקֵר טוּחוֹת. עֵינָיו פְּקוּחוֹת. מַגִּיד שֵׂחוֹת. אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת. אִמְרוֹתָיו נְכוֹחוֹת. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. טָהוֹר בִּזְבוּלָיו. אוֹת הוּא בְּאֶרְאֶלָּיו. אֵין עֲרוֹךְ אֵלָיו. לִפְעֹל כְּמִפְעָלָיו. חוֹל שָׂם גְּבוּלָיו. כַּהֲמוֹת יָם לְגַלָּיו. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. כּוֹנֵס מֵי הַיָּם. רוֹגַע גַּלֵּי יָם. סוֹעֵר שְׁאוֹן דָּכְיָם. מְלֹא הָעוֹלָם דַּיָּם. מַשְׁבִּיחָם בַּעְיָם. וְשָׁבִים אָחוֹר וְאַיָּם. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. מוֹשֵׁל בִּגְבוּרָה. דַּרְכּוֹ סוּפָה וּסְעָרָה. עוֹטֶה אוֹרָה. לַֽיְלָה כַּיּוֹם לְהָאִֽירָה. עֲרָפֶל לוֹ סִתְרָה. וְעִמֵּהּ שְׁרֵא נְהוֹרָא. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. סִתְרוֹ עָבִים. סְבִיבָיו לְהָבִים. רְכוּבוֹ כְּרוּבִים. מְשָׁרְתָיו שְׁבִיבִים. מַזָּלוֹת וְכוֹכָבִים. הִלּוּלוֹ מַרְבִּים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. פּוֹתֵֽחַ יָד וּמַשְׂבִּֽיעַ. צוֹרֵר מַֽיִם וּמַנְבִּֽיעַ. יַבֶּֽשֶׁת לְהַטְבִּֽיעַ. לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִֽיעַ. יוֹם לְיוֹם יַבִּֽיעַ. שִׁבְחוֹ לְהַבִּֽיעַ. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. קָדוֹשׁ וְנוֹרָא. בְּמוֹפֵת וּבְמוֹרָא. מְמַדֵּי אֶֽרֶץ קָרָא. וְאֶֽבֶן פִּנָּתָהּ יָרָה. וְכָל הַנִּבְרָא. לִכְבוֹדוֹ בָרָא. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. שׁוֹמֵֽעַ אֶל אֶבְיוֹנִים. וּמַאֲזִין חִנּוּנִים. מַאֲרִיךְ רְצוֹנִים. וּמְקַצֵּר חֲרוֹנִים. רִאשׁוֹן לָרִאשׁוֹנִים. וְאַחֲרוֹן לָאַחֲרוֹנִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ אֶבְיוֹן. בָּלָה וָרָד שַֽׁחַת. בִּשְׁאוֹל וּבְתַֽחַת. בְּלֵאוּת בְּלִי נַֽחַת. עַד מָתַי יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ אֶבְיוֹן. תְּנוּמָה תְּעוּפֶֽנּוּ. תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפֲפֶֽנּוּ. תֹּֽהוּ יְשׁוּפֶֽנּוּ. עַד מָתַי יִמְלֹךְ: אֲבָל מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. שׁוֹפֵט הָאֱמֶת. מַעְבָּדָיו אֱמֶת. עוֹשֶׂה חֶֽסֶד וֶאֱמֶת. וְרַב חֶֽסֶד וֶאֱמֶת. נְתִיבָתוֹ אֱמֶת. חוֹתָמוֹ אֱמֶת. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: Most high King! Mighty and uplifted, He is uplifted over all rulers, He says and He does, He is [our] stronghold and shelter, He is uplifted and He upholds [the universe] He seats kings upon a throne. Forever will He reign, the most high King! Mighty in His mighty deeds, He calls each generation into being, He reveals hidden things, His words are pure, He knows the count of the stars, bringing them out at the proper time. Forever will He reign, the most high King! Glorified by the mouths of all, and He is able to accomplish all, He is compassionate to all, and gives sustenance to all, He is hidden from the eyes of all, and His eyes range over all. Forever will He reign, the most high King! He remembers forgotten things, He scrutinizes [our] innermost parts. His eyes are [always] open, He relates [to us] our every utterance, He is the God of the spirits [of all flesh], His words are upright and just. Forever will He reign, the most high King! Pure in His Dwelling Place, distinguished among His angels, there is no one to compare to Him to accomplish His work He set the sand as a boundary around the raging waves of the sea. Forever will He reign, the most high King! He gathers the waters of the sea, He quiets the waves of the sea, [at times] He causes the raging waves to roar with sufficient water to engulf the world; yet He stills them with His power, and they turn back and are no more. Forever will He reign, the most high King! He rules with might, His way [of retribution] is like a whirlwind and storm He is enwrapped in light, making the night bright as day, thick darkness conceals Him, yet light abides with Him. Forever will He reign, the most high King! He is concealed by thick clouds, He is encircled by flames, His chariot are the Cherubim; His servants are the flashes of lightning, the constellations and stars add to His praise. Forever will He reign, the most high King! He opens His hand and satisfies, He binds up the waters and releases them to water the earth with rain, three or four [months or periods a year]; day to day makes speech flow, uttering His praise. Forever will He reign, the most high King! Holy and Awesome in wonder and reverence, the measurements of the earth, He proclaimed, and its cornerstone, He hurled down [from the heavens]; and all that was created, He created for His glory. Forever will He reign, the most high King! He hears [the cries of] the needy, and gives ear to supplications; He extends [the periods of] His conciliation and shortens [the periods of] His anger. He is First and He is the Last. Forever will He reign. The Ark is closed and the next two verses are said silently: Earthly king, he perishes and descends to destruction, to the lower world and below; he is exhausted, without rest, how long will he reign? Earthly king, sleep overtakes him, deep slumber overtakes him; emptiness presses on him, how long will he reign? The Ark is opened and the prayer concluded: But, the most high King is the true judge, His works are true, He does kindness and truth, and He is abundant in kindness and truth, His path is truth and His seal is truth. Forever will He reign!

אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ: אבות בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה: זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים: מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מָגֵן אַבְרָהָם: גבורות אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה: מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים: קדושת השם אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלֽוּךָ סֶּֽלָה: וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ עַל כָּל מַעֲשֶֽׂיךָ וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָֽאתָ. וְיִירָאֽוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כְּמוֹ שֶׁיָּדַֽעְנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁהַשִּׁלְטוֹן לְפָנֶֽיךָ עֹז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָֽאתָ: וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד יְהֹוָה לְעַמֶּֽךָ תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצֶֽךָ וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶֽךָ וּצְמִיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ וִישָׁרִים יַעֲלֹֽזוּ וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ וְעוֹלָֽתָה תִּקְפָּץ פִּֽיהָ. וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָֽרֶץ: וְתִמְלוֹךְ אַתָּה יְהֹוָה לְבַדֶּֽךָ עַל כָּל מַעֲשֶֽׂיךָ בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ וּבִירוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: קָדוֹשׁ אַתָּה וְנוֹרָא שְׁמֶֽךָ וְאֵין אֱלֽוֹהַּ מִבַּלְעָדֶֽיךָ. כַּכָּתוּב וַיִּגְבַּהּ יְהֹוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ: קדושת היום אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל הָעַמִּים. אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ. וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת. וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ. וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ. וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ: וַתּוֹדִיעֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶֽךָ. וַתְּלַמְּדֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וַתִּתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת. חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים. וַתַּנְחִילֵֽנוּ זְמַנֵּי שָׂשׂוֹן וּמוֹעֲדֵי קֹֽדֶשׁ וְחַגֵּי נְדָבָה. וַתּוֹרִישֵֽׁנוּ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶֽגֶל. וַתַּבְדֵּל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בֵּין קֹֽדֶשׁ לְחוֹל בֵּין אוֹר לְחֽשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּֽלְתָּ. וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּֽשְׁתָּ הִבְדַּֽלְתָּ וְקִדַּֽשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶֽךָ: וַתִּתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה (אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ) אֶת־יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה. יוֹם (זִכְרוֹן) תְּרוּעָה (בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קֹֽדֶשׁ זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם: אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ. לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה. זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּֽנוּ. וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ. כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ. כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה: אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶֽךָ וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָֽרֶץ בִּיקָרֶֽךָ וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּֽךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶֽךָ. וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶֽלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה: (אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ רְצֵה בִמְנוּחָתֵֽנוּ) קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ: (וְהַנְחִילֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶֽׁךָ וְיָנֽוּחוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ) וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ עַל כָּל הָאָֽרֶץ מְקַדֵּשׁ (הַשַּׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן: עבודה רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּבִתְפִלָּתָם, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל, וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ: וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן: הודאה מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶֽךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּֽנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם, הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, מֵעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ: וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: וְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת: שלום שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ. תָּשִׂים לְעוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן לְכָל הַשָּׁלוֹם וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ. בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אֲנַֽחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם: הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי: אֱלֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵֽנִי: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי: עֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: My Master, open my lips, and my mouth will declare Your praise. THE VIRTUE OF OUR FOREFATHERS Blessed are You, Adonoy, our God, and God of our fathers, God of Avraham, God of Yitzchak, and God of Yaakov, the Almighty, the Great, the Powerful, the Awesome, most high Almighty, Who bestows beneficent kindness, Who possesses everything, Who remembers the piety of the Patriarchs, and Who brings a redeemer to their children’s children, for the sake of His Name, with love. Remember us for life King, Who desires life; and inscribe us in the Book of Life, for Your sake, Living God. If you forgot to say this, and became aware of your omission before saying the blessing, you should recite it. If you have already said “Blessed are You, Adonoy,” you must continue the prayers without saying “Remember.” King, Helper, and Deliverer and Shield. Blessed are You, Adonoy, Shield of Avraham. DIVINE MIGHT You are mighty forever, my Master; You are the Resurrector of the dead the Powerful One to deliver us. Sustainer of the living with kindliness, Resurrector of the dead with great mercy, Supporter of the fallen, and Healer of the sick, and Releaser of the imprisoned, and Fulfiller of His faithfulness to those who sleep in the dust. Who is like You, Master of mighty deeds, and who can be compared to You? King Who causes death and restores life, and causes deliverance to sprout forth. Who is like You merciful Father, Who remembers His creatures for life, in His mercy. If you forgot to say this, the same law applies as above concerning “Remember us for life.” And You are faithful to restore the dead to life. Blessed are You, Adonoy, Resurrector of the dead. DIVINE SANCTIFICATION You are holy and Your Name is holy and holy beings praise You every day, forever. And so, grant that Your awe, Adonoy, our God, be upon all Your works, and Your dread upon all You have created; and [then] all [Your] works will fear You, and prostrate before You will be all [Your] created beings. And may they all form a single band to do Your will with a perfect heart. For we know Adonoy, our God that rulership is Yours, strength is in Your hand, might is in Your right hand and Your Name is awesome over all You have created. And so, grant honor, Adonoy, to Your people, praise to those who fear You, good hope to those who seek You confident speech to those who yearn for You, joy to Your land, gladness to Your city, flourishing of pride to Dovid, Your servant and an array of light to the son of Yishai, Your anointed, speedily in our days. And then the righteous will see [this] and rejoice, and the upright will be jubilant, and the pious will exult with joyous song; injustice will close its mouth, and all the wickedness will vanish like smoke, when You remove the rule of evil from the earth. And You Adonoy will reign alone over all Your works on Mount Tziyon, dwelling place of Your glory, and in Yerushalayim, city of Your Sanctuary, as it is written in Your holy words, “Adonoy will reign forever; Your God, Tziyon, throughout all generations. Praise God.” Holy are You, and awesome is Your Name, and there is no God beside You, as it is written, “And Adonoy Tzevaos is exalted through justice and the Almighty, the Holy One, is sanctified through righteousness.” Blessed are You, Adonoy, the King, the Holy One. SANCTIFICATION OF THE DAY You chose us from [among] all the peoples; You loved us and took pleasure in us; You exalted us above all tongues, and You sanctified us with Your commandments; You drew us near, our king, to Your servitude and Your great and Holy Name, You have pronounced upon us. When Rosh Hashana falls on Saturday night say: You have made known to us, Adonoy, our God, Your righteous judgments and have taught us to perform the statutes of Your will. And You gave us, Adonoy our God, upright judgments and teachings of truth, statutes and commandments that are good. You have given us as a heritage seasons of happiness, appointed festivals of holiness, and festivals for voluntary offerings, and You bequeathed to us the sanctity of Shabbos, the glory of appointed festivals, and the feasts of the pilgrimage festival. You have made a distinction Adonoy, our God, between the sacred and the unhallowed, between light and darkness, between Yisrael and the peoples; between the seventh day and the six work days; between the sanctity of Shabbos and the sanctity of the Holiday have You distinguished, and the seventh day from the six work days have You sanctified. You have distinguished and sanctified Your people Yisrael with Your holiness. And You gave us Adonoy, our God, in love, On Shabbos add: (this Shabbos Day and) this day of Remembrance a day for On Shabbos add: (the remembrance of) sounding the shofar On Shabbos add: (with love) a day of holy assembly commemorating the exodus from Mitzrayim. Our God and God of our fathers, may there ascend, come, and reach, appear, be desired, and heard, counted and recalled our remembrance and reckoning; the remembrance of our fathers; the remembrance of the Messiah the son of Dovid, Your servant; the remembrance of Yerushalayim, city of Your Sanctuary and the remembrance of Your entire people, the House of Yisrael, before You for survival, for well-being, for favor, kindliness, compassion, for life and peace on this day of Remembrance. Remember us Adonoy, our God on this day for well-being; be mindful of us on this day for blessing, and deliver us for life. In accord with the promise of deliverance and compassion, spare us and favor us, have compassion on us and deliver us; for to You our eyes are directed because You are the Almighty, Who is King, Gracious and Merciful. Our God and God of our fathers, reign over the entire world with Your glory, and be uplifted over all the earth with Your honor, and appear in the splendor of Your majestic might over all who dwell in the inhabited world of Your earth; so everything that has been made will know that You have made it, and it will be understood by everything that was formed that You formed it, And they will say, everyone who has breath in his nostrils, “Adonoy, God of Yisrael is King and His Kingship rules over all.” On Shabbos add: (Our God and God of our fathers, be pleased with our rest) Sanctify us with Your commandments and give us our share in Your Torah; satisfy us from Your goodness and gladden us with Your deliverance, On Shabbos add: (And give us as our inheritance Adonoy our God with love and with pleasure Your holy Sabbath; and may Yisrael rest thereon— [they who are] sanctifiers of Your Name) and purify our hearts to serve You in truth, for You are the true God, and Your word is true and enduring forever. Blessed are You, Adonoy, King over all the earth, Sanctifier On Shabbos add: (of the Sabbath and) of Yisrael and the Day of Remembrance. PRAYER FOR RETURN OF DIVINE SERVICE Be pleased, Adonoy, our God, with Your people Yisrael and their prayer; and restore the service to the Holy of Holies in Your abode, and the fire-offerings of Yisrael; and accept their prayer, lovingly and willingly. And may You always find pleasure with the service of Your people, Yisrael. And may our eyes behold Your merciful return to Tziyon. Blessed are You, Adonoy, Who returns His Divine Presence to Tziyon. At the words, We are thankful, bend forward; at Adonoy return to an upright position. THANKSGIVING We are thankful to You that You Adonoy are our God and the God of our fathers forever; Rock of our lives, Shield of our deliverance, You are in every generation. We will give thanks to You and recount Your praise, for our lives which are committed into Your hand, and for our souls which are entrusted to You, and for Your miracles of every day with us, and for Your wonders and benefactions at all times— evening, morning and noon. (You are) The Beneficent One— for Your compassion is never withheld; And (You are) the Merciful One— for Your kindliness never ceases; we have always placed our hope in You. And for all the foregoing blessed and exalted be your Name, our King constantly, forever and ever. Inscribe for a good life all the children of Your covenant. If you forgot to say this, you need not go back and repeat the Amidah. If you became aware of the omission before concluding the blessing, you can say it at that time. And all the living shall thank You forever and praise Your Name with sincerity the Almighty, Who is our deliverance and our help forever. Blessed are You, Adonoy, “The Beneficent” is Your Name and You it is fitting to praise. PRAYER FOR PEACE Abundant peace upon Yisrael, Your people, bestow forever, for You are King, Master of all peace. And may it be good in Your eyes to bless Your people Yisrael, at all times and at every moment with Your peace. In the book of life, blessing, peace and abundant maintenance, may we be remembered and inscribed before You; we and all Your people, the House of Yisrael for a good life and peace. If you forgot to say this, you need not go back and repeat the Amidah. Blessed are You, Adonoy, Who makes the peace. (others conclude— Who blesses His people Yisrael with peace.) May the words of my mouth be acceptable and the thoughts of my heart—before You Adonoy, my Rock and my Redeemer. My God, guard my tongue from evil and my lips from speaking deceitfully. To those who curse me, may my soul be unresponsive; and let my soul be like dust to all. Open my heart to Your Torah and let my soul pursue Your commandments. And all who plan evil against me, quickly annul their counsel and frustrate their intention. Act for the sake of Your Name. Act for the sake of Your right hand. Act for the sake of Your holiness. Act for the sake of Your Torah. In order that Your loved ones be released, deliver [with] Your right hand and answer me. May the words of my mouth be acceptable and the thoughts of my heart—before You Adonoy, my Rock and my Redeemer. He Who makes the peace in His high heavens may He make peace upon us and upon all Yisrael and say Amein. May it be Your will, Adonoy, our God, and the God of our Fathers that the Holy Temple be rebuilt speedily in our days, and grant us our share in Your Torah. And there we will serve You reverently as in the days of old, and in earlier years. And let Adonoy be pleased with the offerings of Judah and Yerushalayim as in the days of old and in earlier years. מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ. מְחַיֵּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ. הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין כָּמֽוֹהוּ. הַמֵּנִֽיחַ לְעַמּוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשׁוֹ. כִּי בָם רָצָה לְהָנִֽיחַ לָהֶם. לְפָנָיו נַעֲבוֹד בְּיִרְאָה וָפַֽחַד. וְנוֹדֶה לִשְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מֵעֵין הַבְּרָכוֹת: אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וּמְבָרֵךְ שְׁבִיעִי. וּמֵנִֽיחַ בִּקְדֻשָּׁה לְעַם מְדֻשְּׁנֵי עֹֽנֶג זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵֽנוּ. קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְו‍ֹתֶֽיךָ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ. וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ: וְטַהֵר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וְהַנְחִילֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן שַׁבַּת קָדְשֶֽׁךָ. וְיָנֽוּחוּ בָהּ יִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהֹוָה הָאָֽרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֽשְׁבֵי בָהּ: כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶֽהָ: מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהֹוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ: זֶה דּוֹר דּוֹרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ יַעֲקֹב סֶֽלָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהֹוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד סֶֽלָה: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא וּלְעֵֽלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: Shield of [our] fathers with His word, Resurrector of the dead with His utterance; the King, the Holy One Who has no peer. He gives rest to His people on the day of His holy Shabbos for with them He was pleased to grant them rest. Before Him we will serve with fear and trepidation, and give thanks to His Name every day continuously, from the essence of the blessings. Almighty of thanksgiving, Master of peace, Sanctifier of the Shabbos, Who blesses the seventh day and grants rest in sanctity to a people sated with delight— in commemoration of the work of creation. Our God, and God of our fathers, be pleased with our rest, sanctify us with Your commandments and give us our share in Your Torah; satisfy us from Your goodness and gladden us with Your deliverance, and purify our hearts to serve You in truth. And give us as our inheritance, Adonoy our God, in love and in pleasure Your holy Shabbos; and may Yisrael rest thereon— the sanctifiers of Your Name. Blessed are You Adonoy, Sanctifier of Shabbos. The following is said responsively: A Psalm of Dovid: the earth is Adonoy’s and the fullness thereof, the inhabited world and those who dwell in it. For He founded it upon the seas, and established it upon rivers. Who may ascend the mountain of Adonoy, and who may stand in the place of His holiness? The clean of hands and the pure of heart, who has not borne My soul in vain, and has not sworn deceitfully. He will bear Adonoy’s blessing and righteousness from the God of his deliverance. This is the generation of those who seek Him, the seekers of Your Presence, [God of] Yaakov, selah. Lift up your heads, gates, and be uplifted [you] entranceways to eternity, so that the King of Glory may enter. Who is this King of Glory? Adonoy, strong and mighty; Adonoy, the Mighty One in battle. Lift up your heads, gates, and lift up, entranceways to eternity, so that the King of Glory may enter. Who is He, this King of Glory? Adonoy Tzevaos, He is the King of Glory, selah. The Chazzan recites the following Kaddish: Exalted and sanctified be His great Name in the world which He created according to His will; and may He rule His Kingdom in your lifetime and in your days, and in the lifetime of the entire House of Yisrael, speedily and in the near future— and say Amein. May His great Name be blessed forever and for all eternity. Blessed and praised, glorified, and exalted and uplifted, honored and elevated and extolled be the Name of the Holy One, blessed is He; far above all the blessings and hymns, praises and consolations which we utter in the world—and say Amein. May there be acceptance of the prayers and supplications of the entire House of Yisrael before their Father in heaven. And say, Amein. May there be abundant peace from heaven and life for us and for all Yisrael, —and say Amein. He Who makes the peace in His high heavens may He, make peace for us and or all Yisrael, and say, Amein.

אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ: אבות בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה: מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. וּמִלֶּֽמֶד דַּֽעַת מְבִינִים. אֶפְתְּחָה פִי בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים. לְחַלּוֹת וּלְחַנֵּן פְּנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים: אֻפַּד מֵאָז לְשֶֽׁפֶט הַיּוֹם. בְּחוֹן מַעֲשֵׂה כָּל יוֹם. גִּישַׁת יְקוּמִים פְּנֵי אָיוֹם. דִּינָם בּוֹ לְפַלֵּס לְפִדְיוֹם: הָרִאשׁוֹן אָדָם בּוֹ נוֹצָר. וְצֻוָּה חֹק וְלֹא נָצָר. זֶה מֵלִיץ כְּהִרְחִיב בַּצָּר. חֲקָקוֹ לַמִּשְׁפָּט וְלַדּוֹרוֹת הֻנְצָר: טִיעַת חוֹצֵב גְּבָעוֹת וְצוּרִים. יֻלְּדוּ בוֹ מֵרֹאשׁ צּוּרִים. כְּיוֹשְׁבֵי נְטָעִים הֵֽמָּה הַיּוֹצְרִים. לְלַמֵּד בּוֹ צֶֽדֶק לַעֲצוּרִים: מְיֻחָס שְׁמוֹ בְּשֵׁם אֵיתָנִים. נֵס לְהִתְנוֹסֵס עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. סְפָרִים נִפְתָּחִים וּמַעֲשִׂים מְתַנִּים. עוֹבְרִים לְפָנֶיךָ וְחֶשְׁבּוֹן נוֹתְנִים: פָּקִיד הוּכַן לְתִקּוּן מוֹעֲדֶיךָ. צֹאן לְהַעֲבִיר בַּשֵּֽׁבֶט עָדֶֽיךָ: קֶֽרֶן בְּמָשְׁכָם [בשבת: קֶֽרֶן בְּזָכְרָם] הַיּוֹם עֵדֶֽיךָ. רַחוּם זְכֹר שְׁבוּעַת עֲבָדֶֽיךָ: נַעֲלֶה [בשבת: זִכְרוֹן] שׁוֹפָר עִם תַּחֲנוּן. שַׁדַּי לְפַתּוֹתְךָ בָּם בְּחִנּוּן. תָּשִׁיב לַנְּדָן בְּרַק הַשָּׁנוּן. תַּחֲזֵק מָגֵן לְגוֹנְנִי בְגִנּוּן זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים: מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מָגֵן אַבְרָהָם: גבורות אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ: מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה: תֵּֽפֶן בְּמָכוֹן לְכֵס שֶֽׁבֶת. שְׁעוֹן וּמוּסָר כְּעָלוּ בְּמַחְשֶֽׁבֶת. רָם תְּהִי אָזְנְךָ קַשֶּֽׁבֶת. קוֹל שׁוֹפָר שְׁעוֹת מִנּוֹשָֽׁבֶת: צָֽרַת אֹֽמֶר לֹא יָדוֹן. פַּעֲמַיִם לֹא תָקוּם לַאֲבַדּוֹן. עוֹלָם אֲשֶׁר בְּאַרְבָּעָה נָדוֹן סְמֹךְ בְּחַסְדְּךָ וּבַאֲמִתְּךָ אָדוֹן: נוֹעָדִים בְּיוֹם קְרָב וְנִלְחָמִים. מוּל אֶֽבֶן נֶֽגֶף תְלַחֲמִים. לְיִבּוּב תְּרוּעָתָם שְׁעֵה מִמְּרוֹמִים. כִּסֵּא דִּין לְהָמִיר בְּשֶׁל רַחֲמִים: יָחִיד אֲשֶׁר בְּעֵֽקֶד נִשְׁפָּט. טְלָאָיו בּוֹ יְחֻנְּנוּ מִלְּהִשָּׁפֵט. חָלִֽילָה לְּךָ אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט. זְכֹר לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וְאִם כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית. הָאֵל כָּאֵל הַבֵּט לַבְּרִית. דִּבְּרוֹת אֵֽלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית. גַּלֵּה בְּזִכְרוֹן שִׁלּוּשׁ בְּרִית: עוֹלָם בְּבַקְּרָךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. בְּהַכְרָֽעַת צֶֽדֶק תַּכְרִֽיעַ שָׁנָה. אֲסוּמָה טְלוּלָה גְּשׁוּמָה אִם שְׁחוּנָה. אֲטוּמִים לְהַחֲיוֹת בְּטַלֲלֵי שֵׁנָה: מִי כָמֽוֹךָ אַב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים: וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים: אַף אֹֽרַח מִשְׁפָּטֶֽיךָ יְהֹוָה קִוִּינֽוּךָ. תַּאֲוַת לֵב בַּצַּר פְּקַדְנֽוּךָ. בָּרֵי לֵבָב מֵאֶתְמוֹל קִדַּמְנֽוּךָ. שׁוֹפַר תְּרוּעָה טֶֽרֶם שִׁמַּעְנֽוּךָ: גְּזֵרָה חַֽקְתָּ מִיצִירַת בְּרֵאשִׁית. רֹאשׁ דְּבָרְךָ תְּשׁוּבָה לְהָשִׁית. דִּין טֶֽרֶם הָעֳרַךְ מֵרֵאשִׁית. קָדְמָה לְמַלֵּט שׁוֹבָבִים מֵחֲרִישִׁית: הַיּוֹצֵר יַֽחַד שְׁנֵי לְבָבֵיהֶם. צוֹפֶה וּמַבִּיט סַרְעַף קְרָבֵיהֶם: וְאִם אָֽוֶן נִרְאָה בְמַחֲבוֹאֵיהֶם. פָּקֹד תִּפְקֹד לָֽמוֹ קְרוֹבֵיהֶם: זֵֽכֶר הֲסָֽרַת שֶֽׁכֶם מִסֵּֽבֶל. עֶֽבֶד כְּהֻחְפַּשׁ מֵעִנּוּי כֶּֽבֶל: חֲנִיטָיו אִם תֻּעְתָּֽעוּ בְּתֶֽבֶל. שִׂיחוֹ יְחוֹנֲנֵם לְחַיֵּי הֶֽבֶל: טְמִֽינַת לֵב וּנְקִֽימַת קֵץ. נִדָּחִים לֶאֱסוֹף בּוֹ בְקֵץ. יוֹם מוּכָן עִתִּים לְהָקֵץ. מִיָּמִים יָמִֽימָה וּמִקֵּץ לְקֵץ: כֶּֽסֶא לְהַקְפּוֹת חֹֽדֶשׁ לִקּוֹב. כְּסוּחִים בְּלַהֲטוֹ לְהַבְהַב לִרְקוֹב. לְהָסִיר מִכְשׁוֹל מִלֵּב הֶעָקוֹב. לְהִזָּכֵר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָה: וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל אֵל נָא: אֵל אֱמוּנָה בְּעָרְכְּךָ דִין. אִם תְּמַצֵּה עֹֽמֶק הַדִּין. מִי יִצְדַּק לְפָנֶֽיךָ בַּדִּין. קָדוֹשׁ: אִם לֹא לְמַעֲנוֹ יַֽעַשׂ. וְיָסִיר מֶנּוּ חֲרוֹן אַף וָכַֽעַשׂ. אֵין לְבַקֵּר וְלִמְצֹא מַֽעַשׂ. קָדוֹשׁ: וּבְכֵן וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶֽלֶךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. אֵל דָּר בַּמָּרוֹם. אַדִּיר בַּמָּרוֹם. אֹֽמֶץ יָדוֹ תָּרוֹם. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. גִּבּוֹר לְהָקִים. גּוֹזֵר וּמֵקִים. גּוֹלֶה עֲמוּקִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה. הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה. הַמַּאֲזִין צְעָקָה. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. זוֹכֵר צוּרִים. זַכּוֹת יְצוּרִים. זוֹעֵם צָרִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. טוֹב שׁוֹכֵן עַד. טוּבוֹ לָעַד. טִפַּח שְׁמֵי עַד. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. כַּשַּׂלְמָה עֽוֹטֶה אוֹר. כָּל מְאֽוֹרֵי אוֹר. כַּבִּיר וְנָאוֹר. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. מֶֽלֶךְ עוֹלָמִים. מְפַעֲנֵֽחַ נֶעְלָמִים. מֵשִּֽׂיחַ אִלְּמִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. סוֹבֵל הַכֹּל. סָב וּמְבַלֶּה כֹּל. סוֹקֵר הַכֹּל. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. פְּאֵרוֹ עֹז. פֹּֽעַל יְמִינוֹ תָּעֹז. פּוֹדֶה וּמָעוֹז. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. קְדוֹשָׁיו לַֽהַב. קוֹרֵא מֵי רַֽהַב. קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בְּאַֽהַב. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. שֵׁנָה אֵין לְפָנָיו. שֶֽׁקֶט בִּפְנִינָיו. שֶֽׁבַח טוֹב בְּמַצְפּוּנָיו. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ אֶבְיוֹן. בָּלָה וְרָד שַֽׁחַת. בִּשְׁאוֹן וּבְתַֽחַת. בְּלֵאוּת בְּלִי נַֽחַת. עַד מָתַי יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ אֶבְיוֹן. תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ. תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ תֹּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ. עַד מָתַי יִמְלֹךְ: אֲבָל מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. תָּקְפּוֹ לָעַד. תִּפְאַרְתּוֹ עֲדֵי עַד. תְּהִלָּתוֹ עוֹמֶֽדֶת לָעַד. לְעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה. כִּי אַתָּה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ: The Ark is opened: My Master, open my lips, and my mouth will declare Your praise. THE VIRTUE OF OUR FOREFATHERS Blessed are You, Adonoy, our God, and God of our fathers, God of Avraham, God of Yitzchak, and God of Yaakov, the Almighty, the Great, the Powerful, the Awesome, most high Almighty, Who bestows beneficent kindness, Who possesses everything, Who remembers the piety of the Patriarchs, and Who brings a redeemer to their children’s children, for the sake of His Name, with love. Invoking the doctrines of our wise and understanding Sages, and with the teachings [acquired] from their perceptive intuition, I open my mouth in prayer and supplication to plead and seek favor before the presence of the King, the King of kings— the Master of masters. The Ark is closed: Remember us for life King, Who desires life; and inscribe us in the Book of Life, for Your sake, Living God. King, Helper, and Deliverer and Shield. Blessed are You, Adonoy, Shield of Avraham. DIVINE MIGHT You are mighty forever, my Master; You are the Resurrector of the dead the Powerful One to deliver us. Sustainer of the living with kindliness, Resurrector of the dead with great mercy, Supporter of the fallen, and Healer of the sick, and Releaser of the imprisoned, and Fulfiller of His faithfulness to those who sleep in the dust. Who is like You, Master of mighty deeds, and who can be compared to You? King Who causes death and restores life, and causes deliverance to sprout forth. Who is like You merciful Father, Who remembers His creatures for life, in His mercy. And You are faithful to restore the dead to life. Blessed are You, Adonoy, Resurrector of the dead. Adonoy will reign forever; your God, Tziyon, throughout all generations! Praise God. And You, Holy One, are enthroned upon the praises of Yisrael. Almighty, we beseech You. These prayers are said responsively: Almighty of truth, as You prepare judgment Should you exact the full measure of justice, who would be [found] righteous before You, in judgment? [You are the] Holy One. If not for His sake will He act and remove [His] fierce anger and wrath, it is useless to examine [our conduct] to find meritorious deeds. [You are the] Holy One. The Ark is opened and the following prayer is said responsively And thus He was King in Yeshurun. Most high King! Almighty, Who dwells on high, mighty One on high, His strong hand is uplifted. Forever will He reign, our most high King! He is mighty among the holy host, He decrees and fulfills, He reveals deep things. Forever will He reign, our most high King. [He is] the One Who speaks with righteousness, [He is] the One garbed with righteousness, [He is] the One Who gives ear to the cry [of prayer]. Forever will He reign, our most high King. He remembers the Patriarchs, and He confers merit on [His] creatures, He is angered by the enemies [of His people]. Forever will He reign, our most high King. Good is He Who dwells eternally His goodness is eternal, He spans the eternal heavens. Forever will He reign, our most high King. Garment-like, He is enwrapped in light, [He created] all the light-giving luminaries, He is grand and enlightened. Forever will He reign, our most high King. He is King for all times, He reveals hidden things, He gives speech to the mute. Forever will He reign, our most high King. He upholds everything, He is Ancient and outlasts everything, He observes everything. Forever will He reign, our most high King. His glory is mighty, the work of His right hand is mighty, He is the Redeemer and He is mighty. Forever will He reign, our most high King. His holy [angels] are like flaming fire, He calls the waters of Rahav He is near to all who call upon Him in love Forever will He reign, our most high King. There is no sleep for Him, serenity abounds among His angels, excellent praise [for the righteous] is hidden away among His secrets. Forever will He reign, our most high King. The Ark is closed, and the following two verses are said silently: Wretched [mortal] king! He decays and descends to the grave, into the lower world and beneath, he toils without satisfaction. How long will he reign, this wretched king? Sleep overtakes him; deep slumber overcomes him, [he is] crushed with desolation. How long will he reign? The Ark is reopened But the most high King — His power is forever, His glory is forever, His praise endures forever, forever will He reign. And thus unto You may [our saying of] the Kedushah ascend, for You our God are King.

וּבְכֵן וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶֽלֶךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. אֵל דָּר בַּמָּרוֹם. אַדִּיר בַּמָּרוֹם. אֹֽמֶץ יָדוֹ תָּרוֹם. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. גִּבּוֹר לְהָקִים. גּוֹזֵר וּמֵקִים. גּוֹלֶה עֲמוּקִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה. הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה. הַמַּאֲזִין צְעָקָה. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. זוֹכֵר צוּרִים. זַכּוֹת יְצוּרִים. זוֹעֵם צָרִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. טוֹב שׁוֹכֵן עַד. טוּבוֹ לָעַד. טִפַּח שְׁמֵי עַד. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. כַּשַּׂלְמָה עֽוֹטֶה אוֹר. כָּל מְאֽוֹרֵי אוֹר. כַּבִּיר וְנָאוֹר. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. מֶֽלֶךְ עוֹלָמִים. מְפַעֲנֵֽחַ נֶעְלָמִים. מֵשִּֽׂיחַ אִלְּמִים. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. סוֹבֵל הַכֹּל. סָב וּמְבַלֶּה כֹּל. סוֹקֵר הַכֹּל. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. פְּאֵרוֹ עֹז. פֹּֽעַל יְמִינוֹ תָּעֹז. פּוֹדֶה וּמָעוֹז. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. קְדוֹשָׁיו לַֽהַב. קוֹרֵא מֵי רַֽהַב. קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בְּאַֽהַב. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. שֵׁנָה אֵין לְפָנָיו. שֶֽׁקֶט בִּפְנִינָיו. שֶֽׁבַח טוֹב בְּמַצְפּוּנָיו. לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ אֶבְיוֹן. בָּלָה וְרָד שַֽׁחַת. בִּשְׁאוֹן וּבְתַֽחַת. בְּלֵאוּת בְּלִי נַֽחַת. עַד מָתַי יִמְלֹךְ: מֶֽלֶךְ אֶבְיוֹן. תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ. תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ תֹּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ. עַד מָתַי יִמְלֹךְ: אֲבָל מֶֽלֶךְ עֶלְיוֹן. תָּקְפּוֹ לָעַד. תִּפְאַרְתּוֹ עֲדֵי עַד. תְּהִלָּתוֹ עוֹמֶֽדֶת לָעַד. לְעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ: And thus He was King in Yeshurun. Most high King! Almighty, Who dwells on high, mighty One on high, His strong hand is uplifted. Forever will He reign, our most high King! He is mighty among the holy host, He decrees and fulfills, He reveals deep things. Forever will He reign, our most high King. [He is] the One Who speaks with righteousness, [He is] the One garbed with righteousness, [He is] the One Who gives ear to the cry [of prayer]. Forever will He reign, our most high King. He remembers the Patriarchs, and He confers merit on [His] creatures, He is angered by the enemies [of His people]. Forever will He reign, our most high King. Good is He Who dwells eternally His goodness is eternal, He spans the eternal heavens. Forever will He reign, our most high King. Garment-like, He is enwrapped in light, [He created] all the light-giving luminaries, He is grand and enlightened. Forever will He reign, our most high King. He is King for all times, He reveals hidden things, He gives speech to the mute. Forever will He reign, our most high King. He upholds everything, He is Ancient and outlasts everything, He observes everything. Forever will He reign, our most high King. His glory is mighty, the work of His right hand is mighty, He is the Redeemer and He is mighty. Forever will He reign, our most high King. His holy [angels] are like flaming fire, He calls the waters of Rahav He is near to all who call upon Him in love Forever will He reign, our most high King. There is no sleep for Him, serenity abounds among His angels, excellent praise [for the righteous] is hidden away among His secrets. Forever will He reign, our most high King. The Ark is closed, and the following two verses are said silently: Wretched [mortal] king! He decays and descends to the grave, into the lower world and beneath, he toils without satisfaction. How long will he reign, this wretched king? Sleep overtakes him; deep slumber overcomes him, [he is] crushed with desolation. How long will he reign? The Ark is reopened But the most high King — His power is forever, His glory is forever, His praise endures forever, forever will He reign.

וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ עַל כָּל מַעֲשֶֽׂיךָ וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָֽאתָ. וְיִירָאֽוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כְּמוֹ שֶׁיָּדַֽעְנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁהַשִּׁלְטוֹן לְפָנֶֽיךָ עֹז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶֽךָ וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָֽאתָ: וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד יְהֹוָה לְעַמֶּֽךָ תְּהִלָּה לִירֵאֶֽיךָ וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶֽׁיךָ וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצֶֽךָ וְשָׂשׂוֹן לְעִירֶֽךָ וּצְמִיחַת קֶֽרֶן לְדָוִד עַבְדֶּֽךָ וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן־יִשַׁי מְשִׁיחֶֽךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ וִישָׁרִים יַעֲלֹֽזוּ וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ וְעוֹלָֽתָה תִּקְפָּץ פִּֽיהָ. וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָֽרֶץ: And so, grant that Your awe, Adonoy, our God, be upon all Your works, and Your dread upon all You have created; and [then] all [Your] works will fear You, and prostrate before You will be all [Your] created beings. And may they all form a single band to do Your will with a perfect heart. For we know Adonoy, our God that rulership is Yours, strength is in Your hand, might is in Your right hand and Your Name is awesome over all You have created. And so, grant honor, Adonoy, to Your people, praise to those who fear You, good hope to those who seek You confident speech to those who yearn for You, joy to Your land, gladness to Your city, flourishing of pride to Dovid, Your servant and an array of light to the son of Yishai, Your anointed, speedily in our days. And then the righteous will see [this] and rejoice, and the upright will be jubilant, and the pious will exult with joyous song; injustice will close its mouth, and all the wickedness will vanish like smoke, when You remove the rule of evil from the earth.

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף1 וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיוֹם. וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶֽךָ. וְיִכּוֹן בְּחֶֽסֶד כִּסְאֶֽךָ. וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִֽיחַ וְיוֹדֵֽעַ וָעֵד. וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה. וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת סֵֽפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין. כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶֽיךָ בַדִּין. וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶֽיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן. כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ. מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּֽחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה. וְתִפְקֹד נֶֽפֶשׁ כָּל חָי. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶֽיךָ. וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. מִי יִחְיֶה. וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ. וּמִי לֹא בְקִצּוֹ. מִי בַמַּֽיִם. וּמִי בָאֵשׁ. מִי בַחֶֽרֶב. וּמִי בַחַיָּה. מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא. מִי בָרַֽעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה. מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה. מִי יָנוּחַ. וּמִי יָנֽוּעַ. מִי יִשָּׁקֵט. וּמִי יִטָּרֵף. מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר. מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר. מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם: וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֽוֹעַ הַגְּזֵרָה: כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶֽךָ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנֽוֹחַ לִרְצוֹת. כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת. כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה. וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּוֹ. אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ: אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם. וְאַתָּה יוֹדֵֽעַ יִצְרָם. כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם: אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶֽרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרֽוּחַ נוֹשָֽׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵֽחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף: וְאַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם: אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיֽךָ. וְאֵין קֵץ לְאֹֽרֶךְ יָמֶֽיךָ. וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶֽךָ. וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶֽךָ. שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶֽךָ. וּשְׁמֵֽנוּ קָרָֽאתָ בִּשְׁמֶֽךָ: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶֽךָ. בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעַרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ. כְּסוֹד שִֽׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּֽדֶשׁ. דָּרֵי מַֽעְלָה עִם דָּרֵי מַֽטָּה קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּֽדֶשׁ. There is a famous legend behind this stirring prayer as recorded in the thirteenth century work, Ohr Zerua, by Rabbi Yitzchak of Vienna. In the section dealing with laws of Rosh Hashana (Section 276), he writes, “I found a letter from Rabbi Ephraim of Bonn, in which he wrote that Rabbi Amnon of Mayence authored the וּנְתַנֶּה תֹּקֶף as a result of a tragic incident in his life.” This is the story as recorded in the letter: Rabbi Amnon of Mayence, a great scholar, a person of wealth, a handsome man of noble ancestry was under great pressure from the lords and Archbishop of the city to change his faith and adopt their religion. He repeatedly ignored them but on one occasion, in order to put them off, he asked for three days to consider their request. Afterwards he was heartbroken because he had given the impression that he might actually consider renouncing his belief in the One Living God. He refused food or drink; weeping bitterly over his lapse, he refused to accept the sympathy and consolation of friends and relatives. At the end of the three days he was summoned by the Archbishop, but he ignored the summons. A distinguished delegation was sent to ask him to appear at the court but he refused them. Finally, he was brought before the court by force, and the Archbishop demanded, “Why did you not come and answer me as you promised?” Rabbi Amnon answered, “As a punishment, you should have my tongue cut out, because my tongue deceived you.” Rabbi Amnon thought to sanctify God’s Name in this manner, since his tongue had uttered such a promise. The Archbishop replied, “No, I will not cut out your tongue for it spoke well, instead, I will cut off your feet for they did not bring you to me.” The tyrant ordered that his hands and feet be cut off in piecemeal fashion; asking him at each interval if he was willing to renounce his faith. He was finally released and sent home with his severed and mutilated limbs aside him in bed. The holiday of Rosh Hashana was at hand, and the Rabbi, dying from the effects of his wounds, was at his own request carried into the synagogue, bringing his severed limbs with him. When the Chazzan was about to recite the Kedushah, Rabbi Amnon asked him to stop, saying, “Pause that I may sanctify His Most Holy Name,” and he said in a loud voice: וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה, and thus may this sanctification ascend to You, inferring that with his terrible suffering, he had sanctified God’s Name. He then began reciting the וּנְתַנֶּה תֹּקֶף, and with the words אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִֽיח, true that You are Judge and Admonisher, he indicated his acceptance of God’s Divine judgment, and with the words וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם, and You recorded the decree of their judgments, he manifested his belief that his fate had been decreed on Rosh Hashana. No sooner had he finished the prayer when he expired. Three days later, he appeared to Rabbi Kolonymus ben Meshullam in a dream and taught him this prayer, asking him to introduce it to all congregations as a testimonial and as a memorial for him. This prayer has formed a portion of our Service ever since. Let us describe the great holiness of this day, for it is awesome and frightening. On this day, Your Kingship is uplifted, and Your throne is established with kindness, and You sit upon it in truth. True that You are judge, admonisher, knower and witness; and You inscribe, seal, record and count, and recall all forgotten things. You open the book of records and it reads of itself; and the signature of every man is in it. A great shofar is sounded, and a silent, gentle voice is heard; and the angels are alarmed, pangs of fear and trembling seize them, and they declare, “behold the Day of Judgment.” The heavenly host is arraigned in judgment, for they are not guiltless in Your eyes in judgment. All mankind pass before You like young sheep. As a shepherd inspects his flock, making his sheep pass under his rod, so do You cause to pass, count, number, and review the soul of every living being, determining the life-span of every creature; and You record the decree of their judgment. On Rosh Hashana their decree is inscribed, and on Yom Kippur it is sealed, how many will pass away and how many will be created, who will live and who will die; who will come to his timely end, and who to an untimely end; who will perish by fire and who by water; who by the sword and who by beast; who by hunger and who by thirst; who by earthquake and who by the plague; who by strangling and who by stoning; who will be at rest and who will wander about; who will have serenity and who will be confused; who will be tranquil and who will be tormented; who will become poor and who will become wealthy; who will be brought to a low state and who will be uplifted. Congregation followed by Chazzan: But repentance, and prayer and charity annul the evil decree. For as Your Name, so is Your praise, You are slow to anger and easy to pacify; For You do not desire death [for the sinner] but that he turn from his evil way and live. And even until his dying day, You wait for him— if he repents, You immediately accept him. True, You are their Creator, and You know their impulse that they are [but] flesh and blood. Man, his beginning is from dust and ends in dust; risking his life, he gets his bread, he is like a potsherd that is breakable, like grass that withers, like the flower that fades, like the shadow that passes, like the cloud that vanishes, like the wind that blows, like the dust that flies, and like a fleeting dream. But You are the King, the Almighty, the living and everlasting God. The Ark is closed There is no end to Your years and there is no limit to the length of Your days. Immeasurable are the chariots of angels who glorify You, and there is no way to describe Your imperceptable Name. Your Name is fitting for You, and You are worthy of Your Name; and our name, You have called by Your Name. Act for the sake of Your Name, and sanctify Your Name through those who hallow Your Name. For the sake of Your glorious Name, which is reverenced and sanctified, with the mystic speech of the holy serafim who sanctify Your Name in the Sanctuary. Those who dwell on high [the angels] unite with those who dwell on earth, to proclaim the three-fold sanctification; in [Your] Sanctuary

אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיֽךָ. וְאֵין קֵץ לְאֹֽרֶךְ יָמֶֽיךָ. וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶֽךָ. וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶֽךָ. שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶֽךָ. וּשְׁמֵֽנוּ קָרָֽאתָ בִּשְׁמֶֽךָ: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶֽךָ. בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעַרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ. כְּסוֹד שִֽׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּֽדֶשׁ. דָּרֵי מַֽעְלָה עִם דָּרֵי מַֽטָּה קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּֽדֶשׁ. There is no end to Your years and there is no limit to the length of Your days. Immeasurable are the chariots of angels who glorify You, and there is no way to describe Your imperceptable Name. Your Name is fitting for You, and You are worthy of Your Name; and our name, You have called by Your Name. Act for the sake of Your Name, and sanctify Your Name through those who hallow Your Name. For the sake of Your glorious Name, which is reverenced and sanctified, with the mystic speech of the holy serafim who sanctify Your Name in the Sanctuary. Those who dwell on high [the angels] unite with those who dwell on earth, to proclaim the three-fold sanctification; in [Your] Sanctuary

קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ: כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם מְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵֽרוּ: בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ: מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִֽפֶן בְּרַחֲמִים וְיָחוֹן עַם הַמְּיַחֲדִים שְׁמוֹ עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יְהֹוָה אֶחָד: הוּא אֱלֹהֵֽינוּ הוּא אָבִֽינוּ הוּא מַלְכֵּֽנוּ הוּא מוֹשִׁיעֵֽנוּ וְהוּא יַשְׁמִיעֵֽנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חָי לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: אַדִּיר אַדִּירֵֽנוּ יְהֹוָה אֲדוֹנֵֽינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָֽרֶץ: וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר: יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ לֹא יָמוּשׁ לְעוֹלָם וָעֶד כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה: Congregation and Chazzan ‘Holy, holy, holy is Adonoy Tzevaos, the fullness of all the earth is His glory.’” His glory fills the world, His ministering angels ask one another— “Where is the place of His glory?” those facing them say, “Blessed.” Congregation and Chazzan “Blessed is the glory of Adonoy from His place.” From His place, He will turn in compassion and favor the people who proclaim the Oneness of His Name evening and morning, each day continually twice each day, with love, they recite, “Shema.” Congregation and Chazzan Hear Yisrael, Adonoy is our God, Adonoy is One. He is our God, He is our Father, He is our King, He is our Deliverer, and He will let us hear in His mercy a second time in the presence of all the living [His promise] “to be your God.” “I am Adonoy, your God.” Mighty One, our Mighty One, Adonoy, our Master, How mighty is Your Name throughout the earth. And Adonoy will be King over the whole earth; on that day Adonoy will be One, and His Name One. The Chazzan says: And in Your holy words it is written: Congregation says and Chazzan repeats “Adonoy will reign forever; your God, Tziyon, throughout all generations; praise God.” The Chazzan concludes From generation to generation we will declare Your greatness, and to all eternity we will sanctify Your holiness; and Your praise, our God will not depart from our mouth forever and ever; because You are the Almighty Who is King, Great and Holy!

חֲמֹל עַל מַעֲשֶֽׂיךָ וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶֽׂיךָ. וְיֹאמְרוּ לְךָ חוֹסֶֽיךָ בְּצַדֶּקְךָ עֲמוּסֶֽיךָ תֻּקְדַּשׁ אָדוֹן עַל כָּל מַעֲשֶֽׂיךָ: כִּי מַקְדִּישֶֽׁיךָ בִּקְדֻשָּׁתְךָ קִדַּֽשְׁתָּ. נָאֶה לְקָדוֹשׁ פְּאֵר מִקְּדוֹשִׁים: Have compassion upon Your works, and rejoice in Your works; and let those who trust in You say— when You justify those borne by You— “Be sanctified, [our] Master over all Your works.” For those who sanctify You are themselves hallowed in Your holiness; becoming to the Holy One is the glory of those who are holy.

וְיֶאֱתָֽיוּ כֹל לְעָבְדֶּֽךָ וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶֽךָ. וְיַגִּידוּ בָאִיִּים צִדְקֶֽךָ. וְיִדְרְשֽׁוּךָ עַמִּים לֹא יְדָעֽוּךָ. וִיהַלְלֽוּךָ כָּל אַפְסֵי אָֽרֶץ. וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְהֹוָה: וְיִזְבְּחוּ לְךָ אֶת זִבְחֵיהֶם. וְיִזְנְחוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם. וְיַחְפְּרוּ עִם פְּסִילֵיהֶם: וְיַטּוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעָבְדֶּֽךָ: וְיִירָאֽוּךָ עִם שֶֽׁמֶשׁ מְבַקְשֵׁי פָנֶֽיךָ. וְיַכִּֽירוּ כֹּֽחַ מַלְכוּתֶֽךָ. וְיִלְמְדוּ תוֹעִים בִּינָה: וִימַלְּלוּ אֶת גְּבוּרָתֶֽךָ. וִינַשְּׂאֽוּךָ מִתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. וִיסַלְּדוּ בְחִילָה פָּנֶֽיךָ. וִיעַטְּרֽוּךָ נֶֽזֶר תִּפְאָרָה: וְיִפְצְחוּ הָרִים רִנָּה. וְיִצְהֲלוּ אִיִּים בְּמָלְכֶֽךָ. וִיקַבְּלוּ עֹל מַלְכוּתְךָ עֲלֵיהֶם. וִירוֹמְמֽוּךָ בִּקְהַל עָם. וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבֽוֹאוּ. וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּֽתֶר מְלוּכָה: And all shall come to serve You and bless Your glorious Name, and throughout the isles they shall declare Your righteousness. And peoples will seek You, who knew You not before; and they will praise You, those who live in every part of the earth, and they will say, always, “Magnified be Adonoy.” And they will offer to You their sacrifices, and they will abandon their idols, and they will be humiliated with their graven images, and they will turn with unanimous accord to worship You. And they will fear You— as long as sun is upon them— those who seek Your Presence, and they will realize the power of Your Kingship, and they will teach— those who have gone astray— understanding [of God]. And they will speak of Your might, and they will uplift You causing You to be uplifted above all, and they will fervently beseech Your Presence and crown You with a crown of glory. And the mountains will burst out in joyous song, and the isles will exult in Your Kingship, and they will accept the yoke of Your kingdom upon themselves, and they will exalt You in the assembly of peoples. Those from far-off lands will hear of this and they will come, and they will tender unto You the crown of sovereignty.

וְתִמְלוֹךְ אַתָּה יְהֹוָה לְבַדֶּֽךָ עַל כָּל מַעֲשֶֽׂיךָ בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ וּבִירוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶֽׁךָ יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ: And You Adonoy will reign alone over all Your works on Mount Tziyon, dwelling place of Your glory, and in Yerushalayim, city of Your Sanctuary, as it is written in Your holy words, “Adonoy will reign forever; Your God, Tziyon, throughout all generations. Praise God.”

קדושת היום אַתָּה בְחַרְתָּֽנוּ מִכָּל הָעַמִּים. אָהַֽבְתָּ אוֹתָֽנוּ וְרָצִֽיתָ בָּֽנוּ. וְרוֹמַמְתָּֽנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת. וְקִדַּשְׁתָּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ. וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ. וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵֽינוּ קָרָֽאתָ: וַתִּתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָה (אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ) אֶת־יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה. יוֹם (זִכְרוֹן) תְּרוּעָה (בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קֹֽדֶשׁ זֵֽכֶר לִיצִיאַת מִצְרָֽיִם: וּמִפְּנֵי חֲטָאֵֽינוּ גָּלִֽינוּ מֵאַרְצֵֽנוּ וְנִתְרַחַֽקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵֽנוּ וְאֵין אֲנַֽחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ בְּבֵית בְּחִירָתֶֽךָ בַּבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו מִפְּנֵי הַיָּד שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּמִקְדָּשֶֽׁךָ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ מֶֽלֶךְ רַחֲמָן שֶׁתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וְתִבְנֵֽהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵֽינוּ לְעֵינֵי כָּל חָי וְקָרֵב פְּזוּרֵֽינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וּנְפוּצוֹתֵֽינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָֽרֶץ. וַהֲבִיאֵֽנוּ לְצִיּוֹן עִירְךָ בְּרִנָּה וְלִירוּשָׁלַֽיִם בֵּית מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם. וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶֽיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵֽינוּ תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם: וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְיוֹם) הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ כָּאָמוּר: (וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹֽלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ: עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ:) וּבַחֹֽדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹֽדֶשׁ מִקְרָא קֹֽדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶֽאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵֽיחַ נִיחֹֽחַ לַיהֹוָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַֽיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָֽיִל וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּֽבֶשׂ וְיַֽיִן כְּנִסְכּוֹ וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר. וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם: מִלְּבַד עֹלַת הַחֹֽדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ. וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ. וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵֽיחַ נִיחֹֽחַ אִשֶּׁה לַיהֹוָה: (יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקֽוֹרְאֵי עֹֽנֶג. עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי. כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶֽךָ. וּבַשְּׁבִיעִי רָצִֽיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ קָרָֽאתָ. זֵֽכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:) SANCTIFICATION OF THE DAY You chose us from [among] all the peoples; You loved us and took pleasure in us; You exalted us above all tongues, and You sanctified us with Your commandments; You drew us near, our King, to Your servitude and Your great and Holy Name, You have pronounced upon us. And You gave us Adonoy, our God, in love, On Shabbos add: (this Shabbos Day and) this day of Remembrance a day for On Shabbos add: (the remembrance of) sounding the shofar On Shabbos add: (with love) a day of holy assembly commemorating the exodus from Mitzrayim. But because of our sins, we were exiled from our land, and driven far away from our soil; and we are unable, and to perform our obligatory offerings in Your chosen House, in the great and holy House upon which Your Name is proclaimed, because of the hand [of violence] that was sent against Your Sanctuary. May it be Your will Adonoy, our God and God of our fathers, merciful King, to once again have compassion on us and on Your Sanctuary in Your abundant mercy; and rebuild it soon and greatly enhance its glory. Our Father, our King! reveal the glory of Your Kingship upon us soon, appear and be uplifted over us before the eyes of all living things. Bring near our scattered [people] from among the nations, and gather our dispersed from the ends of the earth. Bring us to Tziyon, Your city, with joyous song,— to Yerushalayim, House of Your Sanctuary, with everlasting joy. And there we will offer before You our obligatory sacrifices— the daily [burnt] offerings in their order, and the Musaf offerings according to their rule. And the Musaf offerings of On Shabbos, add: (this Shabbos day and) this Day of Remembrance we will prepare and bring before You with love according to the command of Your will; as You wrote for us in Your Torah, through the hands of Moshe, Your servant, from the mouth of Your glory, as it is said: On Shabbos, add: (“And on the Sabbath day [the offering is]: two male yearling lambs without blemish; two tenths [of an epha] of fine flour for a meal offering, mixed with the [olive] oil, and its libation.” [This is] the burnt offering for every Sabbath, in addition to the daily burnt offering and its libation; [wine offering].) And in the seventh month, on the first day of the month, a day of holy assembly it shall be for you, all work of labor, you shall not do; a day of blowing [the shofar] it shall be for you. And you will prepare a burnt-offering for a pleasing savor to Adonoy; one young bullock, one ram, seven yearling lambs, without blemish. And their meal-offerings and libations as stated: three tenths [of an epha of fine flour] for the bullock, two tenths for the ram, and one tenth for each lamb, and wine according to each libation; and two he goats for atonement, and the two daily burnt-offerings according to their law. [These are] besides the burnt-offering of Rosh Chodesh and its meal-offering, and the daily burnt-offering and its meal-offering; and their drink offering according to their law. for a pleasing savor, an offering consumed by fire to Adonoy. On Shabbos, add: (They will rejoice in Your Kingship— those who preserve the Sabbath— and call it a delight. The people who sanctify the seventh [day] will all be satisfied and delighted with Your goodness. And the seventh [day]— You took pleasure in it, and You hallowed it. “Most desirable of days,” You called it— a commemoration of the work of creation.)

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ הֱיֵה עִם פִּיפִיּוֹת שְׁלוּחֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. הָעוֹמְדִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים מִלְּפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל: הוֹרֵם מַה שֶּׁיֹּאמֵֽרוּ. הֲבִינֵם מַה שֶּׁיְּדַבֵּֽרוּ. הֲשִׁיבֵם מַה שֶּׁיִּשְׁאָֽלוּ. יַדְּעֵם אֵיךְ יְפָאֵֽרוּ: בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. בֶּֽרֶךְ לְךָ יִכְרְעוּן. עַמְּךָ בְּפִיהֶם יְבָרֵכוּן. וּמִבִּרְכוֹת פִּיךָ כֻּלָּם יִתְבָּרְכוּן: עַמְּךָ לְפָנֶֽיךָ יַעֲבִירוּן. וְהֵם בַּתָּֽוֶךְ יַעֲבֹרוּן. עֵינֵי עַמְּךָ בָּם תְּלוּיוֹת. וְעֵינֵיהֶם לְךָ מְיַחֲלוֹת: גָּשִׁים מוּל אֲרוֹן הַקֹּֽדֶשׁ בְּאֵימָה. לְשַׁכֵּךְ כַּֽעַס וְחֵמָה. וְעַמְּךָ מַסְבִּיבִים אוֹתָם כַּחוֹמָה. וְאַתָּה מִן הַשָּׁמַֽיִם תַּשְׁגִּֽיחַ אוֹתָם לְרַחֵֽמָה: עַֽיִן נוֹשְׂאִים לְךָ לַשָּׁמַֽיִם לֵב שׁוֹפְכִים נָכְחֲךָ כַּמַּֽיִם. וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַֽיִם: שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִלְשׁוֹנָם. וְלֹא יִנָּקְשׁוּ בְשִׁנּוּנָם. וְלֹא יֵבֽוֹשׁוּ בְּמַשְׁעֵנָם. וְלֹא יִכָּלְמוּ בָם שְׁאוֹנָם. וְאַל יֹאמַר פִּיהֶם דָּבָר שֶׁלֹּא כִרְצוֹנֶֽךָ: כִּי חֲנוּנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ הֵֽמָּה חֲנוּנִים. וּמְרֻחָמֶֽיךָ הֵֽמָּה מְרֻחָמִים. כְּמָה שֶׁיָּדַֽעְנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֵת אֲשֶׁר תָּחוֹן יוּחָן. וְאֶת אֲשֶׁר תְּרַחֵם יְרוּחָם. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ. וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהֹוָה לְפָנֶיךָ. וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן. וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם: וְנֶאֱמַר אַל יֵבֽוֹשׁוּ בִי קֹוֶֽיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת. אַל יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶֽׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: Our God and God of our fathers, be with the mouths of those who have been sent by Your people the House of Yisrael, who stand to offer fervent prayer and supplication before You, in behalf of Your people, the House of Yisrael. Instruct them what to say, teach them what they shall speak, disclose to them what they shall ask, make known to them how they may glorify You. In the light of Your countenance may they walk, [their] knee, unto You may they bend, Your people, with their mouths, may they bless, and from the blessings of Your mouth, may they all be blessed. Your people, they lead into Your Presence, and from their midst, they approach You; the eyes of Your people are fixed on them, and their eyes look longingly to You. They approach the Holy Ark in awe, to appease anger and wrath; and Your people surround them like a wall, and You, from the heavens look upon them with compassion. They lift their eyes to You in heaven, their hearts are poured out before You as water, and You, [please] hear [their prayer] from the heavens. May they not stammer with their tongue, nor become entangled in their speech, may they not be ashamed of those who rely on them, and may they not bring disgrace to their multitude [their congregation]; and may their mouths never say a word that is not according to Your will. For those to whom You are favorably disposed, Adonoy, our God, they have truly found favor, and those upon whom You have compassion, they have truly found compassion. For we know, Adonoy, our God, that You will show favor to whom You will show favor, and that You will be compassionate to whom You will be compassionate. As it is written in Your Torah: And He said: “I will cause to pass over all My goodness before you, and I will proclaim the Name, Adonoy in your presence; “I will show favor to whom I show favor, and I will be compassionate to whom I will be compassionate.” And it is said: “Let them not be ashamed through me those who wait for You, my Master, God of Hosts; let them not be disgraced through me, those who seek You, God of Yisrael.”

אוֹחִֽילָה לָאֵל. אֲחַלֶּה פָנָיו. אֶשְׁאֲלָה מִמֶּנּוּ מַעֲנֵה לָשׁוֹן: אֲשֶׁר בִּקְהַל עָם אָשִֽׁירָה עֻזּוֹ. אַבִּֽיעָה רְנָנוֹת בְּעַד מִפְעָלָיו: לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב. וּמֵיְהֹוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן: אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח. וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי: I hope in Almighty, I implore His Presence, I ask of Him to grant me eloquent speech, so that in the congregation of the people, I might sing of His might and utter joyful songs praising His deeds. The arrangements of thoughts belong to man, but [only] from God, comes eloquent speech. My Master, open my lips and my mouth will declare Your praise. May the words of my mouth be acceptable and the thoughts of my heart — before You Adonoy, my Rock and my Redeemer.

עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרֹת יִכָּרֵתוּן לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶֽךָ. לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּֽרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן: לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ. וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עוֹל מַלְכוּתֶֽךָ. וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעֽוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: We therefore put our hope in You, Adonoy our God, to soon behold the glory of Your might in banishing idolatry from the earth; and the false gods will be utterly exterminated to perfect the world as the kingdom of Shadai. And all mankind will invoke Your Name, to turn back to You, all the wicked of the earth. They will realize, and know, all the inhabitants of the world, that to You every knee must bend, every tongue must swear allegiance to You. Before You, Adonoy, our God, they will bow and prostrate themselves, and to the glory of Your Name give honor. And they will accept upon themselves the yoke of Your kingdom, and You will reign over them, soon, forever and ever. For the kingdom is Yours, and to all eternity You will reign in glory, as it is written in Your Torah: “Adonoy will reign forever and ever.”

עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לַהֶֽבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יושִֽׁיעַ. וַאֲנַֽחְנוּ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ. וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ אֵין עוֹד. אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ אֶֽפֶס זוּלָתוֹ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶֽךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת אֵין עוֹד: It is our obligation to praise the Master of all, to ascribe greatness to the Creator of [the world in] the beginning: that He has not made us like the nations of the lands, and has not positioned us like the families of the earth; that He has not assigned our portion like theirs, nor our lot like that of all their multitudes. For they prostrate themselves to vanity and nothingness, and pray to a god that cannot deliver. But we bow, prostrate ourselves, and offer thanks before the Supreme King of kings, the Holy One blessed is He, Who spreads the heavens, and establishes the earth, and the seat of His glory is in the heaven above, and the abode of His invincible might is in the loftier heights. He is our God, there is nothing else. Our King is true, all else is insignificant, as it is written in His Torah: “And You shall know this day and take into your heart that Adonoy is God in the heavens above and upon the earth below; there is nothing else.”

אַתָּה קָדושׁ וְשִׁמְךָ קָדושׁ. וּקְדושִׁים בְּכָל יום יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדול וְקָדושׁ אָתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָאֵל הַקָּדושׁ:

חזן: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. [קהל: אמן] בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן] קהל וחזן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשּא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. [קהל: בריך הוא:] לְעֵלָּא בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן]

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּ֒שָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל מִקְ֒רָא מְגִלָּה בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּ֒מַן הַזֶּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּ֒מַן הַזֶּה: Blessed are You, Adonoy, our God, King of the universe Who sanctified us with His commandments and commanded us concerning the reading of the Megillah. Blessed are You, Adonoy, our God, King of the universe, Who performed miracles for our fathers in those days at this time. Blessed are You, Adonoy, our God, King of the universe, Who has kept us alive and sustained us and brought us to this time.

וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃ בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת ׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃ בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמׇלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכׇל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃ בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃ וּבִמְל֣וֹאת ׀ הַיָּמִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עָשָׂ֣ה הַמֶּ֡לֶךְ לְכׇל־הָעָ֣ם הַנִּמְצְאִים֩ בְּשׁוּשַׁ֨ן הַבִּירָ֜ה לְמִגָּד֧וֹל וְעַד־קָטָ֛ן מִשְׁתֶּ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּחֲצַ֕ר גִּנַּ֥ת בִּיתַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ ח֣וּר ׀ כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת ׀ זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃ וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן ׀ יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כׇּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ׃ גַּ֚ם וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֔ה עָשְׂתָ֖ה מִשְׁתֵּ֣ה נָשִׁ֑ים בֵּ֚ית הַמַּלְכ֔וּת אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ {ס}         בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י כְּט֥וֹב לֵב־הַמֶּ֖לֶךְ בַּיָּ֑יִן אָמַ֡ר לִ֠מְהוּמָ֠ן בִּזְּתָ֨א חַרְבוֹנָ֜א בִּגְתָ֤א וַאֲבַגְתָא֙ זֵתַ֣ר וְכַרְכַּ֔ס שִׁבְעַת֙ הַסָּ֣רִיסִ֔ים הַמְשָׁ֣רְתִ֔ים אֶת־פְּנֵ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ לְ֠הָבִ֠יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יׇפְיָ֔הּ כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא׃ וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לַחֲכָמִ֖ים יֹדְעֵ֣י הָֽעִתִּ֑ים כִּי־כֵן֙ דְּבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ לִפְנֵ֕י כׇּל־יֹדְעֵ֖י דָּ֥ת וָדִֽין׃ וְהַקָּרֹ֣ב אֵלָ֗יו כַּרְשְׁנָ֤א שֵׁתָר֙ אַדְמָ֣תָא תַרְשִׁ֔ישׁ מֶ֥רֶס מַרְסְנָ֖א מְמוּכָ֑ן שִׁבְעַ֞ת שָׂרֵ֣י ׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י רֹאֵי֙ פְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ הַיֹּשְׁבִ֥ים רִאשֹׁנָ֖ה בַּמַּלְכֽוּת׃ כְּדָת֙ מַֽה־לַּעֲשׂ֔וֹת בַּמַּלְכָּ֖ה וַשְׁתִּ֑י עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשְׂתָ֗ה אֶֽת־מַאֲמַר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בְּיַ֖ד הַסָּרִיסִֽים׃ {פ} וַיֹּ֣אמֶר (מומכן) [מְמוּכָ֗ן] לִפְנֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַשָּׂרִ֔ים לֹ֤א עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְבַדּ֔וֹ עָוְתָ֖ה וַשְׁתִּ֣י הַמַּלְכָּ֑ה כִּ֤י עַל־כׇּל־הַשָּׂרִים֙ וְעַל־כׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֕ר בְּכׇל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֥לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ כִּֽי־יֵצֵ֤א דְבַר־הַמַּלְכָּה֙ עַל־כׇּל־הַנָּשִׁ֔ים לְהַבְז֥וֹת בַּעְלֵיהֶ֖ן בְּעֵינֵיהֶ֑ן בְּאׇמְרָ֗ם הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֡וֹשׁ אָמַ֞ר לְהָבִ֨יא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לְפָנָ֖יו וְלֹא־בָֽאָה׃ וְֽהַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה תֹּאמַ֣רְנָה ׀ שָׂר֣וֹת פָּֽרַס־וּמָדַ֗י אֲשֶׁ֤ר שָֽׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה לְכֹ֖ל שָׂרֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וּכְדַ֖י בִּזָּי֥וֹן וָקָֽצֶף׃ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֗וֹב יֵצֵ֤א דְבַר־מַלְכוּת֙ מִלְּפָנָ֔יו וְיִכָּתֵ֛ב בְּדָתֵ֥י פָֽרַס־וּמָדַ֖י וְלֹ֣א יַעֲב֑וֹר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תָב֜וֹא וַשְׁתִּ֗י לִפְנֵי֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ֙ יִתֵּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ לִרְעוּתָ֖הּ הַטּוֹבָ֥ה מִמֶּֽנָּה׃ וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכׇל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכׇל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן׃ וַיִּיטַב֙ הַדָּבָ֔ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַשָּׂרִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ הַמֶּ֖לֶךְ כִּדְבַ֥ר מְמוּכָֽן׃ וַיִּשְׁלַ֤ח סְפָרִים֙ אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְאֶל־עַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ לִהְי֤וֹת כׇּל־אִישׁ֙ שֹׂרֵ֣ר בְּבֵית֔וֹ וּמְדַבֵּ֖ר כִּלְשׁ֥וֹן עַמּֽוֹ׃ {פ} It happened in the days of Ahasuerus—that Ahasuerus who reigned over a hundred and twenty-seven provinces from India to Cush. In those days, when King Ahasuerus occupied the royal throne in the fortress Shushan, in the third year of his reign, he gave a banquet for all the officials and courtiers—the administration of Persia and Media, the nobles and the governors of the provinces in his service. For no fewer than a hundred and eighty days he displayed the vast riches of his kingdom and the splendid glory of his majesty. At the end of this period, the king gave a banquet for seven days in the court of the king’s palace garden for all the people who lived in the fortress Shushan, high and low alike. [There were hangings of] white cotton and blue wool, caught up by cords of fine linen and purple wool to silver rods and alabaster columns; and there were couches of gold and silver on a pavement of marble, alabaster, mother-of-pearl, and mosaics. Royal wine was served in abundance, as befits a king, in golden beakers, beakers of varied design. And the rule for the drinking was, “No restrictions!” For the king had given orders to every palace steward to comply with each man’s wishes. In addition, Queen Vashti gave a banquet for women, in the royal palace of King Ahasuerus. On the seventh day, when the king was merry with wine, he ordered Mehuman, Bizzetha, Harbona, Bigtha, Abagtha, Zethar, and Carcas, the seven eunuchs in attendance on King Ahasuerus, to bring Queen Vashti before the king wearing a royal diadem, to display her beauty to the peoples and the officials; for she was a beautiful woman. But Queen Vashti refused to come at the king’s command conveyed by the eunuchs. The king was greatly incensed, and his fury burned within him. Then the king consulted the sages learned in procedure. (For it was the royal practice [to turn] to all who were versed in law and precedent. His closest advisers were Carshena, Shethar, Admatha, Tarshish, Meres, Marsena, and Memucan, the seven ministers of Persia and Media who had access to the royal presence and occupied the first place in the kingdom.) “What,” [he asked,] “shall be done, according to law, to Queen Vashti for failing to obey the command of King Ahasuerus conveyed by the eunuchs?” Thereupon Memucan declared in the presence of the king and the ministers: “Queen Vashti has committed an offense not only against Your Majesty but also against all the officials and against all the peoples in all the provinces of King Ahasuerus. For the queen’s behavior will make all wives despise their husbands, as they reflect that King Ahasuerus himself ordered Queen Vashti to be brought before him, but she would not come. This very day the ladies of Persia and Media, who have heard of the queen’s behavior, will cite it to all Your Majesty’s officials, and there will be no end of scorn and provocation! “If it please Your Majesty, let a royal edict be issued by you, and let it be written into the laws of Persia and Media, so that it cannot be abrogated, that Vashti shall never enter the presence of King Ahasuerus. And let Your Majesty bestow her royal state upon another who is more worthy than she. Then will the judgment executed by Your Majesty resound throughout your realm, vast though it is; and all wives will treat their husbands with respect, high and low alike.” The proposal was approved by the king and the ministers, and the king did as Memucan proposed. Dispatches were sent to all the provinces of the king, to every province in its own script and to every nation in its own language, that every man should wield authority in his home and speak the language of his own people.

אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃ וַיֹּאמְר֥וּ נַעֲרֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מְשָׁרְתָ֑יו יְבַקְשׁ֥וּ לַמֶּ֛לֶךְ נְעָר֥וֹת בְּתוּל֖וֹת טוֹב֥וֹת מַרְאֶֽה׃ וְיַפְקֵ֨ד הַמֶּ֣לֶךְ פְּקִידִים֮ בְּכׇל־מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתוֹ֒ וְיִקְבְּצ֣וּ אֶת־כׇּל־נַעֲרָֽה־בְ֠תוּלָ֠ה טוֹבַ֨ת מַרְאֶ֜ה אֶל־שׁוּשַׁ֤ן הַבִּירָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַנָּשִׁ֔ים אֶל־יַ֥ד הֵגֶ֛א סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וְנָת֖וֹן תַּמְרֻקֵיהֶֽן׃ וְהַֽנַּעֲרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ תִּמְלֹ֖ךְ תַּ֣חַת וַשְׁתִּ֑י וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר בְּעֵינֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃ {פ} אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מׇרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃ אֲשֶׁ֤ר הׇגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הׇגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכׇנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מׇרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃ וַיְהִ֗י בְּהִשָּׁמַ֤ע דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְדָת֔וֹ וּֽבְהִקָּבֵ֞ץ נְעָר֥וֹת רַבּ֛וֹת אֶל־שׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה אֶל־יַ֣ד הֵגָ֑י וַתִּלָּקַ֤ח אֶסְתֵּר֙ אֶל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֶל־יַ֥ד הֵגַ֖י שֹׁמֵ֥ר הַנָּשִֽׁים׃ וַתִּיטַ֨ב הַנַּעֲרָ֣ה בְעֵינָיו֮ וַתִּשָּׂ֣א חֶ֣סֶד לְפָנָיו֒ וַ֠יְבַהֵ֠ל אֶת־תַּמְרוּקֶ֤יהָ וְאֶת־מָנוֹתֶ֙הָ֙ לָתֵ֣ת לָ֔הּ וְאֵת֙ שֶׁ֣בַע הַנְּעָר֔וֹת הָרְאֻי֥וֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְשַׁנֶּ֧הָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶ֛יהָ לְט֖וֹב בֵּ֥ית הַנָּשִֽׁים׃ לֹא־הִגִּ֣ידָה אֶסְתֵּ֔ר אֶת־עַמָּ֖הּ וְאֶת־מֽוֹלַדְתָּ֑הּ כִּ֧י מׇרְדֳּכַ֛י צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תַגִּֽיד׃ {ס}         Some time afterward, when the anger of King Ahasuerus subsided, he thought of Vashti and what she had done and what had been decreed against her. The king’s servants who attended him said, “Let beautiful young virgins be sought out for Your Majesty. Let Your Majesty appoint officers in every province of your realm to assemble all the beautiful young virgins at the fortress Shushan, in the harem under the supervision of Hege, the king’s eunuch, guardian of the women. Let them be provided with their cosmetics. And let the maiden who pleases Your Majesty be queen instead of Vashti.” The proposal pleased the king, and he acted upon it. In the fortress Shushan lived a Jew by the name of Mordecai, son of Jair son of Shimei son of Kish, a Benjaminite. [Kish] had been exiled from Jerusalem in the group that was carried into exile along with King Jeconiah of Judah, who had been driven into exile by King Nebuchadnezzar of Babylon. He was foster father to Hadassah—that is, Esther—his uncle’s daughter, for she had neither father nor mother. The maiden was shapely and beautiful; and when her father and mother died, Mordecai adopted her as his own daughter. When the king’s order and edict was proclaimed, and when many maidens were assembled in the fortress Shushan under the supervision of Hegai, Esther too was taken into the king’s palace under the supervision of Hegai, guardian of the women. The maiden pleased him and won his favor, and he hastened to furnish her with her cosmetics and her rations, as well as with the seven maids who were her due from the king’s palace; and he treated her and her maids with special kindness in the harem. Esther did not reveal her people or her kindred, for Mordecai had told her not to reveal it.

וּבְכׇל־י֣וֹם וָי֔וֹם מׇרְדֳּכַי֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ לִפְנֵ֖י חֲצַ֣ר בֵּית־הַנָּשִׁ֑ים לָדַ֙עַת֙ אֶת־שְׁל֣וֹם אֶסְתֵּ֔ר וּמַה־יֵּעָשֶׂ֖ה בָּֽהּ׃ וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה לָב֣וֹא ׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ מִקֵּץ֩ הֱי֨וֹת לָ֜הּ כְּדָ֤ת הַנָּשִׁים֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר חֹ֔דֶשׁ כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י מְרוּקֵיהֶ֑ן שִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בְּשֶׁ֣מֶן הַמֹּ֔ר וְשִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בַּבְּשָׂמִ֔ים וּבְתַמְרוּקֵ֖י הַנָּשִֽׁים׃ וּבָזֶ֕ה הַֽנַּעֲרָ֖ה בָּאָ֣ה אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֜ר יִנָּ֤תֵֽן לָהּ֙ לָב֣וֹא עִמָּ֔הּ מִבֵּ֥ית הַנָּשִׁ֖ים עַד־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃ בָּעֶ֣רֶב ׀ הִ֣יא בָאָ֗ה וּ֠בַבֹּ֠קֶר הִ֣יא שָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית הַנָּשִׁים֙ שֵׁנִ֔י אֶל־יַ֧ד שַֽׁעַשְׁגַ֛ז סְרִ֥יס הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַפִּֽילַגְשִׁ֑ים לֹא־תָב֥וֹא עוֹד֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֣י אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֛הּ הַמֶּ֖לֶךְ וְנִקְרְאָ֥ה בְשֵֽׁם׃ וּבְהַגִּ֣יעַ תֹּר־אֶסְתֵּ֣ר בַּת־אֲבִיחַ֣יִל דֹּ֣ד מׇרְדֳּכַ֡י אֲשֶׁר֩ לָקַֽח־ל֨וֹ לְבַ֜ת לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ לֹ֤א בִקְשָׁה֙ דָּבָ֔ר כִּ֠י אִ֣ם אֶת־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֛ר הֵגַ֥י סְרִיס־הַמֶּ֖לֶךְ שֹׁמֵ֣ר הַנָּשִׁ֑ים וַתְּהִ֤י אֶסְתֵּר֙ נֹשֵׂ֣את חֵ֔ן בְּעֵינֵ֖י כׇּל־רֹאֶֽיהָ׃ וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְמַלְכוּתֽוֹ׃ וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכׇּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכׇּל־הַבְּתוּל֑וֹת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי׃ וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכׇל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ וּבְהִקָּבֵ֥ץ בְּתוּל֖וֹת שֵׁנִ֑ית וּמׇרְדֳּכַ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃ אֵ֣ין אֶסְתֵּ֗ר מַגֶּ֤דֶת מֽוֹלַדְתָּהּ֙ וְאֶת־עַמָּ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה עָלֶ֖יהָ מׇרְדֳּכָ֑י וְאֶת־מַאֲמַ֤ר מׇרְדֳּכַי֙ אֶסְתֵּ֣ר עֹשָׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר הָיְתָ֥ה בְאׇמְנָ֖ה אִתּֽוֹ׃ {ס}         בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמׇרְדֳּכַ֖י יוֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ קָצַף֩ בִּגְתָ֨ן וָתֶ֜רֶשׁ שְׁנֵֽי־סָרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִשֹּׁמְרֵ֣י הַסַּ֔ף וַיְבַקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹֽשׁ׃ וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמׇרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מׇרְדֳּכָֽי׃ וַיְבֻקַּ֤שׁ הַדָּבָר֙ וַיִּמָּצֵ֔א וַיִּתָּל֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֑ץ וַיִּכָּתֵ֗ב בְּסֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ {פ} Every single day Mordecai would walk about in front of the court of the harem, to learn how Esther was faring and what was happening to her. When each maiden’s turn came to go to King Ahasuerus at the end of the twelve months’ treatment prescribed for women (for that was the period spent on beautifying them: six months with oil of myrrh and six months with perfumes and women’s cosmetics, and it was after that that the maiden would go to the king), whatever she asked for would be given her to take with her from the harem to the king’s palace. She would go in the evening and leave in the morning for a second harem in charge of Shaashgaz, the king’s eunuch, guardian of the concubines. She would not go again to the king unless the king wanted her, whereupon she would be summoned by name. When the turn came for Esther daughter of Abihail—the uncle of Mordecai, who had adopted her as his own daughter—to go to the king, she did not ask for anything but what Hegai, the king’s eunuch, guardian of the women, advised. Yet Esther won the admiration of all who saw her. Esther was taken to King Ahasuerus, in his royal palace, in the tenth month, which is the month of Tebeth, in the seventh year of his reign. The king loved Esther more than all the other women, and she won his grace and favor more than all the virgins. So he set a royal diadem on her head and made her queen instead of Vashti. The king gave a great banquet for all his officials and courtiers, “the banquet of Esther.” He proclaimed a remission of taxes for the provinces and distributed gifts as befits a king. When the virgins were assembled a second time, Mordecai sat in the palace gate. But Esther still did not reveal her kindred or her people, as Mordecai had instructed her; for Esther obeyed Mordecai’s bidding, as she had done when she was under his tutelage. At that time, when Mordecai was sitting in the palace gate, Bigthan and Teresh, two of the king’s eunuchs who guarded the threshold, became angry, and plotted to do away with King Ahasuerus. Mordecai learned of it and told it to Queen Esther, and Esther reported it to the king in Mordecai’s name. The matter was investigated and found to be so, and the two were impaled on stakes. This was recorded in the book of annals at the king’s behest.

אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כׇּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ וְכׇל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמׇ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃ וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמׇרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְהִ֗י (באמרם) [כְּאׇמְרָ֤ם] אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃ וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מׇרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃ וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ יָד֙ בְּמׇרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מׇרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כׇּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכׇל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מׇרְדֳּכָֽי׃ בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ {ס}         וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃ וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי־הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְֽאֶל־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃ וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כׇּל־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ {ס}         Some time afterward, King Ahasuerus promoted Haman son of Hammedatha the Agagite; he advanced him and seated him higher than any of his fellow officials. All the king’s courtiers in the palace gate knelt and bowed low to Haman, for such was the king’s order concerning him; but Mordecai would not kneel or bow low. Then the king’s courtiers who were in the palace gate said to Mordecai, “Why do you disobey the king’s order?” When they spoke to him day after day and he would not listen to them, they told Haman, in order to see whether Mordecai’s resolve would prevail; for he had explained to them that he was a Jew. When Haman saw that Mordecai would not kneel or bow low to him, Haman was filled with rage. But he disdained to lay hands on Mordecai alone; having been told who Mordecai’s people were, Haman plotted to do away with all the Jews, Mordecai’s people, throughout the kingdom of Ahasuerus. In the first month, that is, the month of Nisan, in the twelfth year of King Ahasuerus, pur—which means “the lot”—was cast before Haman concerning every day and every month, [until it fell on] the twelfth month, that is, the month of Adar. Haman then said to King Ahasuerus, “There is a certain people, scattered and dispersed among the other peoples in all the provinces of your realm, whose laws are different from those of any other people and who do not obey the king’s laws; and it is not in Your Majesty’s interest to tolerate them. If it please Your Majesty, let an edict be drawn for their destruction, and I will pay ten thousand talents of silver to the stewards for deposit in the royal treasury.” Thereupon the king removed his signet ring from his hand and gave it to Haman son of Hammedatha the Agagite, the foe of the Jews. And the king said, “The money and the people are yours to do with as you see fit.” On the thirteenth day of the first month, the king’s scribes were summoned and a decree was issued, as Haman directed, to the king’s satraps, to the governors of every province, and to the officials of every people, to every province in its own script and to every people in its own language. The orders were issued in the name of King Ahasuerus and sealed with the king’s signet. Accordingly, written instructions were dispatched by couriers to all the king’s provinces to destroy, massacre, and exterminate all the Jews, young and old, children and women, on a single day, on the thirteenth day of the twelfth month—that is, the month of Adar—and to plunder their possessions. The text of the document was to the effect that a law should be proclaimed in every single province; it was to be publicly displayed to all the peoples, so that they might be ready for that day. The couriers went out posthaste on the royal mission, and the decree was proclaimed in the fortress Shushan. The king and Haman sat down to feast, but the city of Shushan was dumfounded.

וּמׇרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מׇרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדוֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃ וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃ וּבְכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃ (ותבואינה) [וַ֠תָּב֠וֹאנָה] נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙ וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו וְלֹ֥א קִבֵּֽל׃ וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מׇרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה׃ וַיֵּצֵ֥א הֲתָ֖ךְ אֶֽל־מׇרְדֳּכָ֑י אֶל־רְח֣וֹב הָעִ֔יר אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י שַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ מׇרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וְאֵ֣ת ׀ פָּרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁק֠וֹל עַל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ (ביהודיים) [בַּיְּהוּדִ֖ים] לְאַבְּדָֽם׃ וְאֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠דָּ֠ת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ לְהַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ לְהִֽתְחַנֶּן־ל֛וֹ וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל־עַמָּֽהּ׃ וַיָּב֖וֹא הֲתָ֑ךְ וַיַּגֵּ֣ד לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י מׇרְדֳּכָֽי׃ וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מׇרְדֳּכָֽי׃ כׇּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֹֽדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כׇּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּ֩לֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַ֠ד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃ וַיַּגִּ֣ידוּ לְמׇרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃ {פ} וַיֹּ֥אמֶר מׇרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכׇּל־הַיְּהוּדִֽים׃ כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִ֘ישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃ וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מׇרְדֳּכָֽי׃ לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כׇּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַ֠י וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃ וַֽיַּעֲבֹ֖ר מׇרְדֳּכָ֑י וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר׃ {ס}         When Mordecai learned all that had happened, Mordecai tore his clothes and put on sackcloth and ashes. He went through the city, crying out loudly and bitterly, until he came in front of the palace gate; for one could not enter the palace gate wearing sackcloth.— Also, in every province that the king’s command and decree reached, there was great mourning among the Jews, with fasting, weeping, and wailing, and everybody lay in sackcloth and ashes.— When Esther’s maids and eunuchs came and informed her, the queen was greatly agitated. She sent clothing for Mordecai to wear, so that he might take off his sackcloth; but he refused. Thereupon Esther summoned Hathach, one of the eunuchs whom the king had appointed to serve her, and sent him to Mordecai to learn the why and wherefore of it all. Hathach went out to Mordecai in the city square in front of the palace gate; and Mordecai told him all that had happened to him, and all about the money that Haman had offered to pay into the royal treasury for the destruction of the Jews. He also gave him the written text of the law that had been proclaimed in Shushan for their destruction. [He bade him] show it to Esther and inform her, and charge her to go to the king and to appeal to him and to plead with him for her people. When Hathach came and delivered Mordecai’s message to Esther, Esther told Hathach to take back to Mordecai the following reply: “All the king’s courtiers and the people of the king’s provinces know that if any person, man or woman, enters the king’s presence in the inner court without having been summoned, there is but one law for him—that he be put to death. Only if the king extends the golden scepter to him may he live. Now I have not been summoned to visit the king for the last thirty days.” When Mordecai was told what Esther had said, Mordecai had this message delivered to Esther: “Do not imagine that you, of all the Jews, will escape with your life by being in the king’s palace. On the contrary, if you keep silent in this crisis, relief and deliverance will come to the Jews from another quarter, while you and your father’s house will perish. And who knows, perhaps you have attained to royal position for just such a crisis.” Then Esther sent back this answer to Mordecai: “Go, assemble all the Jews who live in Shushan, and fast in my behalf; do not eat or drink for three days, night or day. I and my maids will observe the same fast. Then I shall go to the king, though it is contrary to the law; and if I am to perish, I shall perish!” So Mordecai went about [the city] and did just as Esther had commanded him.

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּ֠לֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃ וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט׃ {ס}         וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לָּ֖ךְ אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְיִנָּ֥תֵֽן לָֽךְ׃ וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי לֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַהֲרוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־דְּבַ֣ר אֶסְתֵּ֑ר וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃ וַתַּ֥עַן אֶסְתֵּ֖ר וַתֹּאמַ֑ר שְׁאֵלָתִ֖י וּבַקָּשָׁתִֽי׃ On the third day, Esther put on royal apparel and stood in the inner court of the king’s palace, facing the king’s palace, while the king was sitting on his royal throne in the throne room facing the entrance of the palace. As soon as the king saw Queen Esther standing in the court, she won his favor. The king extended to Esther the golden scepter that he had in his hand, and Esther approached and touched the tip of the scepter. “What troubles you, Queen Esther?” the king asked her. “And what is your request? Even to half the kingdom, it shall be granted you.” “If it please Your Majesty,” Esther replied, “let Your Majesty and Haman come today to the feast that I have prepared for him.” The king commanded, “Tell Haman to hurry and do Esther’s bidding.” So the king and Haman came to the feast that Esther had prepared. At the wine feast, the king asked Esther, “What is your wish? It shall be granted you. And what is your request? Even to half the kingdom, it shall be fulfilled.” “My wish,” replied Esther, “my request—

אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מׇרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה׃ וַיִּתְאַפַּ֣ק הָמָ֔ן וַיָּב֖וֹא אֶל־בֵּית֑וֹ וַיִּשְׁלַ֛ח וַיָּבֵ֥א אֶת־אֹהֲבָ֖יו וְאֶת־זֶ֥רֶשׁ אִשְׁתּֽוֹ׃ וַיְסַפֵּ֨ר לָהֶ֥ם הָמָ֛ן אֶת־כְּב֥וֹד עׇשְׁר֖וֹ וְרֹ֣ב בָּנָ֑יו וְאֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר גִּדְּל֤וֹ הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר נִשְּׂא֔וֹ עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיֹּ֘אמֶר֮ הָמָן֒ אַ֣ף לֹא־הֵבִ֩יאָה֩ אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה עִם־הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֥ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֖תָה כִּ֣י אִם־אוֹתִ֑י וְגַם־לְמָחָ֛ר אֲנִ֥י קָֽרוּא־לָ֖הּ עִם־הַמֶּֽלֶךְ׃ וְכׇל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכׇל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ׃ וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכׇל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֮ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר ׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מׇרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ׃ {ס}         if Your Majesty will do me the favor, if it please Your Majesty to grant my wish and accede to my request—let Your Majesty and Haman come to the feast that I will prepare for them; and tomorrow I will do Your Majesty’s bidding.” That day Haman went out happy and lighthearted. But when Haman saw Mordecai in the palace gate, and Mordecai did not rise or even stir on his account, Haman was filled with rage at him. Nevertheless, Haman controlled himself and went home. He sent for his friends and his wife Zeresh, and Haman told them about his great wealth and his many sons, and all about how the king had promoted him and advanced him above the officials and the king’s courtiers. “What is more,” said Haman, “Queen Esther gave a feast, and besides the king she did not have anyone but me. And tomorrow too I am invited by her along with the king. Yet all this means nothing to me every time I see that Jew Mordecai sitting in the palace gate.” Then his wife Zeresh and all his friends said to him, “Let a stake be put up, fifty cubits high, and in the morning ask the king to have Mordecai impaled on it. Then you can go gaily with the king to the feast.” The proposal pleased Haman, and he had the stake put up.

בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מׇרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמׇרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר׃ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃ וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּחָצֵ֑ר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא׃ וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַּעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃ וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃ יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃ וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵ֠ר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מׇרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃ וַיָּ֥שׇׁב מׇרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃ וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכׇל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מׇרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃ עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃ That night, sleep deserted the king, and he ordered the book of records, the annals, to be brought; and it was read to the king. There it was found written that Mordecai had denounced Bigthana and Teresh, two of the king’s eunuchs who guarded the threshold, who had plotted to do away with King Ahasuerus. “What honor or advancement has been conferred on Mordecai for this?” the king inquired. “Nothing at all has been done for him,” replied the king’s servants who were in attendance on him. “Who is in the court?” the king asked. For Haman had just entered the outer court of the royal palace, to speak to the king about having Mordecai impaled on the stake he had prepared for him. “It is Haman standing in the court,” the king’s servants answered him. “Let him enter,” said the king. Haman entered, and the king asked him, “What should be done for a man whom the king desires to honor?” Haman said to himself, “Whom would the king desire to honor more than me?” So Haman said to the king, “For the man whom the king desires to honor, let royal garb that the king has worn be brought, and a horse on which the king has ridden and on whose head a royal diadem has been set; and let the attire and the horse be put in the charge of one of the king’s noble courtiers. And let the man whom the king desires to honor be attired and paraded on the horse through the city square, while they proclaim before him: This is what is done for the man whom the king desires to honor!” “Quick, then!” said the king to Haman. “Get the garb and the horse, as you have said, and do this to Mordecai the Jew, who sits in the king’s gate. Omit nothing of all you have proposed.” So Haman took the garb and the horse and arrayed Mordecai and paraded him through the city square; and he proclaimed before him: This is what is done for the man whom the king desires to honor! Then Mordecai returned to the king’s gate, while Haman hurried home, his head covered in mourning. There Haman told his wife Zeresh and all his friends everything that had befallen him. His advisers and his wife Zeresh said to him, “If Mordecai, before whom you have begun to fall, is of Jewish stock, you will not overcome him; you will fall before him to your ruin.” While they were still speaking with him, the king’s eunuchs arrived and hurriedly brought Haman to the banquet that Esther had prepared.

וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה׃ וַיֹּ֩אמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃ וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי׃ כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּ֠וּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ {ס}         וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃ וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה׃ וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵֽאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית ׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֗ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַ֠ם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃ {ס}         וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָ֠ה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמׇרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃ וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמׇרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה׃ {פ} So the king and Haman came to feast with Queen Esther. On the second day, the king again asked Esther at the wine feast, “What is your wish, Queen Esther? It shall be granted you. And what is your request? Even to half the kingdom, it shall be fulfilled.” Queen Esther replied: “If Your Majesty will do me the favor, and if it pleases Your Majesty, let my life be granted me as my wish, and my people as my request. For we have been sold, my people and I, to be destroyed, massacred, and exterminated. Had we only been sold as bondmen and bondwomen, I would have kept silent; for the adversary), lit. “little finger.” is not worthy of the king’s trouble.” Thereupon King Ahasuerus demanded of Queen Esther, “Who is he and where is he who dared to do this?” “The adversary and enemy,” replied Esther, “is this evil Haman!” And Haman cringed in terror before the king and the queen. The king, in his fury, left the wine feast for the palace garden, while Haman remained to plead with Queen Esther for his life; for he saw that the king had resolved to destroy him. When the king returned from the palace garden to the banquet room, Haman was lying prostrate on the couch on which Esther reclined. “Is he attempting,” cried the king, “a conquest of the queen in my own palace?” No sooner did these words leave the king’s lips than Haman’s face was covered. Then Harbonah, one of the eunuchs in attendance on the king, said, “What is more, a stake is standing at Haman’s house, fifty cubits high, which Haman made for Mordecai—the man whose words saved the king.” “Impale him on it!” the king ordered. So they impaled Haman on the stake that he had put up for Mordecai, and the king’s fury abated.

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָתַ֞ן הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־בֵּ֥ית הָמָ֖ן צֹרֵ֣ר (היהודיים) [הַיְּהוּדִ֑ים] וּמׇרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ׃ וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמׇרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֖י עַל־בֵּ֥ית הָמָֽן׃ {ס}         וַתּ֣וֹסֶף אֶסְתֵּ֗ר וַתְּדַבֵּר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו וַתֵּ֣בְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־ל֗וֹ לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת־רָעַת֙ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל־הַיְּהוּדִֽים׃ וַיּ֤וֹשֶׁט הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת שַׁרְבִ֣ט הַזָּהָ֑ב וַתָּ֣קׇם אֶסְתֵּ֔ר וַֽתַּעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַ֠תֹּ֠אמֶר אִם־עַל־הַמֶּ֨לֶךְ ט֜וֹב וְאִם־מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו וְכָשֵׁ֤ר הַדָּבָר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְטוֹבָ֥ה אֲנִ֖י בְּעֵינָ֑יו יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־הַסְּפָרִ֗ים מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־הַיְּהוּדִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכׇל־מְדִינ֥וֹת הַמֶּֽלֶךְ׃ כִּ֠י אֵיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בָּרָעָ֖ה אֲשֶׁר־יִמְצָ֣א אֶת־עַמִּ֑י וְאֵֽיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בְּאׇבְדַ֖ן מוֹלַדְתִּֽי׃ {ס}         וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וּֽלְמׇרְדֳּכַ֖י הַיְּהוּדִ֑י הִנֵּ֨ה בֵית־הָמָ֜ן נָתַ֣תִּי לְאֶסְתֵּ֗ר וְאֹתוֹ֙ תָּל֣וּ עַל־הָעֵ֔ץ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ (ביהודיים) [בַּיְּהוּדִֽים]׃ וְ֠אַתֶּ֠ם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ בְּשֵׁ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וְחִתְמ֖וּ בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב׃ וַיִּקָּרְא֣וּ סֹפְרֵֽי־הַמֶּ֣לֶךְ בָּֽעֵת־הַ֠הִ֠יא בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֜י הוּא־חֹ֣דֶשׁ סִיוָ֗ן בִּשְׁלוֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִים֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מׇרְדֳּכַ֣י אֶל־הַיְּהוּדִ֡ים וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־וְהַפַּחוֹת֩ וְשָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֗וּשׁ שֶׁ֣בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶ֨ל־הַיְּהוּדִ֔ים כִּכְתָבָ֖ם וְכִלְשׁוֹנָֽם׃ וַיִּכְתֹּ֗ב בְּשֵׁם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹ֔שׁ וַיַּחְתֹּ֖ם בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֣ח סְפָרִ֡ים בְּיַד֩ הָרָצִ֨ים בַּסּוּסִ֜ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים בְּנֵ֖י הָֽרַמָּכִֽים׃ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכׇל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כׇּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בְּכׇל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל־הָעַמִּ֑ים וְלִהְי֨וֹת (היהודיים) [הַיְּהוּדִ֤ים] (עתודים) [עֲתִידִים֙] לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם׃ הָרָצִ֞ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים יָ֥צְא֛וּ מְבֹהָלִ֥ים וּדְחוּפִ֖ים בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃ {ס}         וּמׇרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃ לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃ וּבְכׇל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכׇל־עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃ That very day King Ahasuerus gave the property of Haman, the enemy of the Jews, to Queen Esther. Mordecai presented himself to the king, for Esther had revealed how he was related to her. The king slipped off his ring, which he had taken back from Haman, and gave it to Mordecai; and Esther put Mordecai in charge of Haman’s property. Esther spoke to the king again, falling at his feet and weeping, and pleading with him to avert the evil plotted by Haman the Agagite against the Jews. The king extended the golden scepter to Esther, and Esther arose and stood before the king. “If it please Your Majesty,” she said, “and if I have won your favor and the proposal seems right to Your Majesty, and if I am pleasing to you—let dispatches be written countermanding those that were written by Haman son of Hammedatha the Agagite, embodying his plot to annihilate the Jews throughout the king’s provinces. For how can I bear to see the disaster that will befall my people! And how can I bear to see the destruction of my kindred!” Then King Ahasuerus said to Queen Esther and Mordecai the Jew, “I have given Haman’s property to Esther, and he has been impaled on the stake for scheming against the Jews. And you may further write with regard to the Jews as you see fit. [Write it] in the king’s name and seal it with the king’s signet, for an edict that has been written in the king’s name and sealed with the king’s signet may not be revoked.” So the king’s scribes were summoned at that time, on the twenty-third day of the third month, that is, the month of Sivan; and letters were written, at Mordecai’s dictation, to the Jews and to the satraps, the governors and the officials of the one hundred and twenty-seven provinces from India to Cush: to every province in its own script and to every people in its own language, and to the Jews in their own script and language. He had them written in the name of King Ahasuerus and sealed with the king’s signet. Letters were dispatched by mounted couriers, riding steeds used in the king’s service, bred of the royal stud, to this effect: The king has permitted the Jews of every city to assemble and fight for their lives; if any people or province attacks them, they may destroy, massacre, and exterminate its armed force together with women and children, and plunder their possessions— on a single day in all the provinces of King Ahasuerus, namely, on the thirteenth day of the twelfth month, that is, the month of Adar. The text of the document was to be issued as a law in every single province: it was to be publicly displayed to all the peoples, so that the Jews should be ready for that day to avenge themselves on their enemies. The couriers, mounted on royal steeds, went out in urgent haste at the king’s command; and the decree was proclaimed in the fortress Shushan. Mordecai left the king’s presence in royal robes of blue and white, with a magnificent crown of gold and a mantle of fine linen and purple wool. And the city of Shushan rang with joyous cries. The Jews enjoyed light and gladness, happiness and honor. And in every province and in every city, when the king’s command and decree arrived, there was gladness and joy among the Jews, a feast and a holiday. And many of the people of the land professed to be Jews, for the fear of the Jews had fallen upon them.

וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃ נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכׇל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔ם כִּֽי־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל־כׇּל־הָעַמִּֽים׃ וְכׇל־שָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִ֣ים וְהַפַּח֗וֹת וְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ מְנַשְּׂאִ֖ים אֶת־הַיְּהוּדִ֑ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־מׇרְדֳּכַ֖י עֲלֵיהֶֽם׃ כִּֽי־גָד֤וֹל מׇרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְשׇׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכׇל־הַמְּדִינ֑וֹת כִּֽי־הָאִ֥ישׁ מׇרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל׃ וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכׇל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃ וּבְשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֗ה הָרְג֤וּ הַיְּהוּדִים֙ וְאַבֵּ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃         וְאֵ֧ת ׀ פַּרְשַׁנְדָּ֛תָא        וְאֵ֥ת ׀ דַּֽלְפ֖וֹן        וְאֵ֥ת ׀ אַסְפָּֽתָא׃         וְאֵ֧ת ׀ פּוֹרָ֛תָא        וְאֵ֥ת ׀ אֲדַלְיָ֖א        וְאֵ֥ת ׀ אֲרִידָֽתָא׃         וְאֵ֤ת ׀ פַּרְמַ֙שְׁתָּא֙        וְאֵ֣ת ׀ אֲרִיסַ֔י        וְאֵ֥ת ׀ אֲרִדַ֖י        וְאֵ֥ת ׀ וַיְזָֽתָא׃         עֲ֠שֶׂ֠רֶת בְּנֵ֨י הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִ֖ים הָרָ֑גוּ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ׃ וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם־עַל־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל־הָעֵֽץ׃ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃ וַיִּֽקָּהֲל֞וּ (היהודיים) [הַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃ וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרוֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃ בְּיוֹם־שְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ (והיהודיים) [וְהַיְּהוּדִ֣ים] אֲשֶׁר־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלוֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ עַל־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים (הפרוזים) [הַפְּרָזִ֗ים] הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁלֹ֥חַ מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ {ס}         וַיִּכְתֹּ֣ב מׇרְדֳּכַ֔י אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כׇּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכׇל־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃ לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽים׃ וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־כָּתַ֥ב מׇרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃ כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥ל פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃ וּבְבֹאָהּ֮ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֒לֶךְ֒ אָמַ֣ר עִם־הַסֵּ֔פֶר יָשׁ֞וּב מַחֲשַׁבְתּ֧וֹ הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־חָשַׁ֥ב עַל־הַיְּהוּדִ֖ים עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְתָל֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־בָּנָ֖יו עַל־הָעֵֽץ׃ עַל־כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל־שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל־כֵּ֕ן עַל־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה־רָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם׃ קִיְּמ֣וּ (וקבל) [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כׇּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵ֠לֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכׇל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ {ס}         וַ֠תִּכְתֹּ֠ב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמׇרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כׇּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפֻּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית׃ וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל־כׇּל־הַיְּהוּדִ֗ים אֶל־שֶׁ֨בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מַלְכ֖וּת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃ לְקַיֵּ֡ם אֶת־יְמֵי֩ הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מׇרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל־נַפְשָׁ֖ם וְעַל־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצּוֹמ֖וֹת וְזַעֲקָתָֽם׃ וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר׃ {ס}         And so, on the thirteenth day of the twelfth month—that is, the month of Adar—when the king’s command and decree were to be executed, the very day on which the enemies of the Jews had expected to get them in their power, the opposite happened, and the Jews got their enemies in their power. Throughout the provinces of King Ahasuerus, the Jews mustered in their cities to attack those who sought their hurt; and no one could withstand them, for the fear of them had fallen upon all the peoples. Indeed, all the officials of the provinces—the satraps, the governors, and the king’s stewards—showed deference to the Jews, because the fear of Mordecai had fallen upon them. For Mordecai was now powerful in the royal palace, and his fame was spreading through all the provinces; this man Mordecai was growing ever more powerful. So the Jews struck at their enemies with the sword, slaying and destroying; they wreaked their will upon their enemies. In the fortress Shushan the Jews killed a total of five hundred of them. They also killed Parshandatha,Dalphon,Aspatha, Poratha,Adalia,Aridatha, Parmashta,Arisai,Aridai,and Vaizatha, the ten sons of Haman son of Hammedatha, the foe of the Jews. But they did not lay hands on the spoil. When the number of those slain in the fortress Shushan was reported on that same day to the king, the king said to Queen Esther, “In the fortress Shushan alone the Jews have killed a total of five hundred, as well as the ten sons of Haman. What then must they have done in the provinces of the realm! What is your wish now? It shall be granted you. And what else is your request? It shall be fulfilled.” “If it please Your Majesty,” Esther replied, “let the Jews in Shushan be permitted to act tomorrow also as they did today; and let Haman’s ten sons be impaled on the stake.” The king ordered that this should be done, and the decree was proclaimed in Shushan. Haman’s ten sons were impaled: and the Jews in Shushan mustered again on the fourteenth day of Adar and slew three hundred men in Shushan. But they did not lay hands on the spoil. The rest of the Jews, those in the king’s provinces, likewise mustered and fought for their lives. They disposed of their enemies, killing seventy-five thousand of their foes; but they did not lay hands on the spoil. That was on the thirteenth day of the month of Adar; and they rested on the fourteenth day and made it a day of feasting and merrymaking. (But the Jews in Shushan mustered on both the thirteenth and fourteenth days, and so rested on the fifteenth, and made it a day of feasting and merrymaking.) That is why village Jews, who live in unwalled towns, observe the fourteenth day of the month of Adar and make it a day of merrymaking and feasting, and as a holiday and an occasion for sending gifts to one another. Mordecai recorded these events. And he sent dispatches to all the Jews throughout the provinces of King Ahasuerus, near and far, charging them to observe the fourteenth and fifteenth days of Adar, every year— the same days on which the Jews enjoyed relief from their foes and the same month that had been transformed for them from one of grief and mourning to one of festive joy. They were to observe them as days of feasting and merrymaking, and as an occasion for sending gifts to one another and presents to the poor. The Jews accordingly assumed as an obligation that which they had begun to practice and that Mordecai prescribed for them. For Haman son of Hammedatha the Agagite, the foe of all the Jews, had plotted to destroy the Jews, and had cast pur—that is, the lot—with intent to crush and exterminate them. But when [Esther] came before the king, he commanded: “With the promulgation of this decree, let the evil plot that he devised against the Jews recoil on his own head!” So they impaled him and his sons on the stake. For that reason these days were named Purim, after pur.In view, then, of all the instructions in the said letter and of what they had experienced in that matter and what had befallen them, the Jews undertook and irrevocably obligated themselves and their descendants, and all who might join them, to observe these two days in the manner prescribed and at the proper time each year. Consequently, these days are recalled and observed in every generation: by every family, every province, and every city. And these days of Purim shall never cease among the Jews, and the memory of them shall never perish among their descendants. Then Queen Esther daughter of Abihail wrote a second letter of Purim for the purpose of confirming with full authority the aforementioned one of Mordecai the Jew. Dispatches were sent to all the Jews in the hundred and twenty-seven provinces of the realm of Ahasuerus with an ordinance of “equity and honesty”: These days of Purim shall be observed at their proper time, as Mordecai the Jew—and now Queen Esther—has obligated them to do, and just as they have assumed for themselves and their descendants the obligation of the fasts with their lamentations. And Esther’s ordinance validating these observances of Purim was recorded in a scroll.

וַיָּ֩שֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ (אחשרש) [אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ] ׀ מַ֛ס עַל־הָאָ֖רֶץ וְאִיֵּ֥י הַיָּֽם׃ וְכׇל־מַעֲשֵׂ֤ה תׇקְפּוֹ֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וּפָרָשַׁת֙ גְּדֻלַּ֣ת מׇרְדֳּכַ֔י אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֙פֶר֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים לְמַלְכֵ֖י מָדַ֥י וּפָרָֽס׃ כִּ֣י ׀ מׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכׇל־זַרְעֽוֹ׃ King Ahasuerus imposed tribute on the mainland and the islands. All his mighty and powerful acts, and a full account of the greatness to which the king advanced Mordecai, are recorded in the Annals of the Kings of Media and Persia. For Mordecai the Jew ranked next to King Ahasuerus and was highly regarded by the Jews and popular with the multitude of his brethren; he sought the good of his people and interceded for the welfare of all his kindred.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם. הָרָב אֶת רִיבֵֽנוּ. וְהַדָּן אֶת דִּינֵֽנוּ. וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵֽנוּ. וְהַמְ֒שַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְ֒בֵי נַפְשֵֽׁנוּ. וְהַנִּפְרָע לָֽנוּ מִצָּרֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם. הָאֵל הַמּוֹשִֽׁיעַ: אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם וַיָּֽפֶר מַחְשְׁ֒בוֹת עֲרוּמִים: בְּקוּם עָלֵֽינוּ אָדָם רָשָׁע. נֵֽצֶר זָדוֹן מִזֶּרַע עֲמָלֵק: גָּאָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָֽרָה לוֹ בּוֹר. וּגְדֻלָּתוֹ יָֽקְ֒שָׁה לּוֹ לָכֶד: דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה: הָמָן הוֹדִֽיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים: וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל. כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב: זָמַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק. וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר: חֶֽסֶד גָּבַר עַל שִׁגְגַת אָב. וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָיו: טָמַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו. וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה: יָדוֹ שָׁלַח בִּקְדֽוֹשֵׁי אֵל. כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם: כִרְאוֹת מָרְדְּכַי כִּי יָצָא קֶֽצֶף וְדָתֵי הָמָן נִתְּ֒נוּ בְשׁוּשָׁן: לָבַשׁ שַׂק וְקָשַׁר מִסְפֵּד וְגָֽזַר צוֹם וַיֵּֽשֶׁב עַל הָאֵֽפֶר: מִי זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה וְלִמְחֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ: נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב. הֵן הֲדַסָּה עָמְ֒דָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים: סָרִיסֶֽיהָ הִבְהִֽילוּ לְהָמָן לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים: עָמַד בְּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ. עָשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו: פִּיהֶם פָּתְ֒חוּ כָּל יוֹשְׁ֒בֵי תֵבֵל. כִּי פוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵֽנוּ: צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע. אוֹיֵב נִתַּן תַּֽחַת נַפְשׁוֹ: קִיְּ֒מוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים וְלִשְׂמֹֽחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: רָאִֽיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּ֒כַי וְאֶסְתֵּר. הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִֽיתָ: שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּ֒כָי: תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח. וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ. וְלֹא יִכָּלְ֒מוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ: אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לְאַבְּ֒דִי. בָּרוּךְ מָרְדְּ֒כַי הַיְּ֒הוּדִי. אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר בַּעֲדִי. אֲרוּרִים כָּל הָרְ֒שָׁעִים. בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים. וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב: Blessed are You, Adonoy, our God, King of the universe, Who defends our cause, judges our grievances, takes vengeance for us, brings retribution upon all our mortal enemies and exacts payment [punishment] from our oppressors. Blessed are You, Adonoy, Who exacts payment [punishment] in behalf of His people, Israel from all their oppressors, the Almighty, the Deliverer. The rose of Jacob cheered and rejoiced when they [all] saw Mordechai dressed in royal blue. You have always been their deliverance, their hope in every generation, to make known that all who hope in You will never be shamed, and never will be disgraced those who trust in You. Cursed be Haman who sought to destroy me, blessed be Mordechai the Yehudi [the Jew]. Cursed be Zeresh, wife of he [Haman] who terrified me; blessed be Esther [who interceded] on my behalf. Cursed be all the wicked, blessed be all the righteous; and also, may Charvona be remembered favorably.

אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃ {ס}         בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכׇּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כׇּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃ {ס}         גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כׇּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃ {ס}         דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כׇּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ׃ {ס}         הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר׃ {ס}         וַיֵּצֵ֥א (מן בת) [מִבַּת־]צִיּ֖וֹן כׇּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃ {ס}         זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלַ֗͏ִם יְמֵ֤י עׇנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃ {ס}         חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כׇּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שׇׁב אָחֽוֹר׃ {ס}         טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־עׇנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃ {ס}         יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כׇּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃ {ס}         כׇּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ (מחמודיהם) [מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם] בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה׃ {ס}         ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כׇּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֒רֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֔וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהֹוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ {ס}         מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כׇּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה׃ {ס}         נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם׃ {ס}         סִלָּ֨ה כׇל־אַבִּירַ֤י ׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּ֚ת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה׃ {ס}         עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃ {ס}         פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלַ֛͏ִם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם׃ {ס}         צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהֹוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כׇל־[הָֽעַמִּ֗ים] (עמים) וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי׃ {ס}         קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֙כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם׃ {ס}         רְאֵ֨ה יְהֹוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת׃ {ס}         שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כׇּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֹֽנִי׃ {ס}         תָּבֹ֨א כׇל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כׇּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי׃ {פ} א precedes the ʻayin. Alas!Lonely sits the cityOnce great with people!She that was great among nationsIs become like a widow;The princess among statesIs become a thrall. ב Bitterly she weeps in the night,Her cheek wet with tears.There is none to comfort herOf all her friends. All her allies have betrayed her;They have become her foes. ג Judah has gone into exileBecause of misery and harsh oppression;When she settled among the nations,She found no rest;All her pursuers overtook herIn the narrow places. ד Zion’s roads are in mourning,Empty of festival pilgrims;All her gates are deserted.Her priests sigh,Her maidens are unhappy—She is utterly disconsolate! ה Her enemies are now the masters,Her foes are at ease,Because GOD has afflicted herFor her many transgressions;Her infants have gone into captivityBefore the enemy. ו Gone from Fair Zion are allThat were her glory;Her leaders were like stagsThat found no pasture;They could only walk feeblyBefore the pursuer. ז All that she treasuredIn the days of oldJerusalem recalledIn her days of woe and sorrow,When her people fell by enemy handsWith none to help her;When enemies looked on and gloatedOver her downfall. ח Jerusalem has greatly sinned,Therefore she is become a mockery.All who admired her despise her,For they have seen her disgraced; And she can only sighAnd shrink back. ט Her impurity clings to her skirts.She gave no thought to her future;She has sunk appallingly,With none to comfort her.—“See, O ETERNAL One, my misery;How the enemy jeers!” י The foe has laid handsOn everything dear to her.She has seen her SanctuaryInvaded by nationsThat You have denied admissionInto Your community. כ All her inhabitants sighAs they search for bread;They have bartered their treasures for food,To keep themselves alive.—“See, O ETERNAL One, and behold,How abject I have become!” ל “May it never befall you, All who pass along the road—Look about and see:Is there any agony like mine,Which was dealt out to meWhen GOD afflicted meOn this day of wrath? מ From above [God] sent a fireDown into my bones,Then spread a net for my feetAnd hurled me backward—Leaving me forlorn,In constant misery. נ The yoke of my offenses is bound fast,Lashed tight by God’s hand;Imposed upon my neck,It saps my strength;The Sovereign has delivered me into the handsOf those I cannot withstand. ס The Sovereign in my midst has rejectedAll my heroes,And proclaimed a set time against meTo crush my young men.As in a press the Sovereign has troddenFair Maiden Judah. ע For these things do I weep,My eyes flow with tears:Far from me is any comforterWho might revive my spirit;My children are forlorn,For the foe has prevailed.” פ Zion spreads out her hands,She has no one to comfort her; GOD has summoned against JacobHis enemies all about him;Jerusalem has become an outcast among them. צ “GOD is in the right,For I have been disobedient.Hear, all you peoples,And behold my agony:My maidens and my youthsHave gone into captivity! ק I cried out to my friends, But they played me false.My priests and my eldersHave perished in the cityAs they searched for foodTo keep themselves alive. ר See, O ETERNAL One, the distress I am in!My heart is in anguish,I know how wrong I was To disobey.Outside the sword deals death;Indoors, the plague. ש When they heard how I was sighing,There was none to comfort me;All my foes heard of my plight and exulted.For it is Your doing:You have brought on the day that You threatened.Oh, let them become like me! ת Let all their wrongdoing come before You,And deal with themAs You have dealt with meFor all my transgressions.For my sighs are many,And my heart is sick.”

אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ׃ {ס}         בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י (לא) [וְלֹ֣א] חָמַ֗ל אֵ֚ת כׇּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ׃ {ס}         גָּדַ֣ע בׇּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב׃ {ס}         דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֙הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃ {ס}         הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י ׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כׇּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֙רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה׃ {ס}         וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהֹוָ֤ה ׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃ {ס}         זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י ׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהֹוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃ {ס}         חָשַׁ֨ב יְהֹוָ֤ה ׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ׃ {ס}         טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהֹוָֽה׃ {ס}         יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֙רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}         כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֙רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה׃ {ס}         לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם׃ {ס}         מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ׃ {ס}         נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֺנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב (שביתך) [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים׃ {ס}         סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֙יִם֙ כׇּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכׇל־הָאָֽרֶץ׃ {ס}         פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כׇּל־אֹ֣יְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃ {ס}         עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֙יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ׃ {ס}         צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּ֠וֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ׃ {ס}         ק֣וּמִי ׀ רֹ֣נִּי (בליל) [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֙יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֙פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃ {ס}         רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלְלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא׃ {ס}         שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֙גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ {ס}         תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהֹוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם׃ {פ} א Alas!The Sovereign out of wrathHas shamed Fair Zion,Has cast down from heaven to earthThe majesty of Israel.God’s Footstool was not rememberedOn this day of wrath. ב The Sovereign has laid waste without pityAll the habitations of Jacob—Has razed in angerFair Judah’s strongholds,Bringing low in dishonorThe kingdom and its leaders. ג In blazing anger [God] has cut downAll the might of Israel—Withdrawing vital support In the presence of the foe,And ravaging Jacob like flaming fire,Consuming on all sides. ד [God] bent the bow like an enemy,Poised the right hand like a foe,And slew all who delighted the eye.God’s wrath was poured out like fireIn the Tent of Fair Zion. ה The Sovereign has acted like a foe—Laying waste Israel,Laying waste all her citadels,Destroying her strongholds,Increasing within Fair JudahMourning and moaning. ו God’s Booth has been stripped like a garden,And the Tabernacle, destroyed; GOD has ended in ZionFestival and sabbath;And in raging anger has spurnedKing and priest. ז The Sovereign has rejected the altar,Disdained the Sanctuary,Handing over to the foeThe walls of its citadels;They raised a shout in the House of GOD As on a festival day. ח GOD resolved to destroyThe wall of Fair Zion—Measuring it with a line, refraining notFrom bringing destruction.Wall and rampart have been made to mourn,Together they languish. ט Her gates have sunk into the ground,Her bars have been smashed to bits;Her king and her leaders are in exile, Instruction, here priestly instruction; cf. Jer. 18.18; Hag. 2.11; Mal. 2.6. is no more;Her prophets, too, receiveNo vision from GOD. י Silent sit on the groundThe elders of Fair Zion;They have strewn dust on their headsAnd girded themselves with sackcloth;The maidens of Jerusalem have bowedTheir heads to the ground. כ My eyes are spent with tears,My heart is in tumult,My being melts away Over the ruin of my poor people, As babes and sucklings languishIn the squares of the city. ל They keep asking their mothers,“Where is bread and wine?”As they languish like battle-woundedIn the squares of the town,As their life runs outIn their mothers’ bosoms. מ What can I take as witness or likenTo you, O Fair Jerusalem?What can I match with you to console you,O Fair Maiden Zion?For your ruin is vast as the sea:Who can heal you? נ Your seers prophesied to youDelusion and folly.They did not expose your iniquitySo as to restore your fortunes,But prophesied to you oraclesOf delusion and deception. ס All who pass your wayClap their hands at you;They hiss and wag their head At Fair Jerusalem:“Is this the city that was calledPerfect in Beauty,Joy of All the Earth?” פ All your enemiesJeer at you;They hiss and gnash their teeth,And cry: “We’ve ruined her!Ah, this is the day we hoped for;We have lived to see it!” ע GOD has done what was purposed,Carrying out the decreeThat had been ordained long ago,And tearing down without pity.[God] has let the foe rejoice over you,Has exalted the might of your enemies. צ Their heart cried out to the Sovereign.O wall of Fair Zion,Shed tears like a torrentDay and night!Give yourself no respite,Your eyes no rest. ק Arise, cry out in the nightAt the beginning of the watches,Pour out your heart like waterIn the presence of the Sovereign!Lift up your hands to [God]For the life of your infants,Who faint for hungerAt every street corner. ר “See, O ETERNAL One, and behold,To whom You have done this!Alas, women eat their own fruit,Their newborn babes!Alas, priest and prophet are slainIn the Sanctuary of the Sovereign! ש Prostrate in the streets lieBoth young and old.My maidens and youthsAre fallen by the sword;You slew them on Your day of wrath,You slaughtered without pity. ת You summoned, as on a festival,My neighbors from round about.On the day of GOD’s wrath,None survived or escaped;Those whom I bore and rearedMy foe has consumed.”

אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃ {ס}         בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר׃ {ס}         גַּם־[תַּנִּים֙] (תנין) חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר (כי ענים) [כַּיְעֵינִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר׃ {ס}         דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃ {ס}         הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת׃ {ס}         וַיִּגְדַּל֙ עֲוֺ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם׃ {ס}         זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם׃ {ס}         חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תׇּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ׃ {ס}         טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָזֻ֙בוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃ {ס}         יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ {ס}         כִּלָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסֹדֹתֶֽיהָ׃ {ס}         לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ (וכל) [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}         מֵֽחַטֹּ֣אות נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנֹ֖ת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים׃ {ס}         נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם׃ {ס}         ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖פוּ לָגֽוּר׃ {ס}         פְּנֵ֤י יְהֹוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ (זקנים) [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ׃ {ס}         (עודינה) [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ׃ {ס}         צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛נוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽנוּ׃ {ס}         קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ׃ {ס}         ר֤וּחַ אַפֵּ֙ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהֹוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם׃ {ס}         שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם (יושבתי) [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבׇר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃ {ס}         תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ׃ {פ} א Alas!The gold is dulled, Debased the finest gold!The sacred gems are spilledAt every street corner. ב The precious children of Zion;Once valued as gold—Alas, they are accounted as earthen pots,Work of a potter’s hands! ג Even jackals offer the breastAnd suckle their young;But my poor people has turned cruel,Like ostriches of the desert. ד The tongue of the suckling cleavesTo its palate for thirst.Little children beg for bread;None gives them a morsel. ה Those who feasted on daintiesLie famished in the streets;Those who were reared in purpleHave embraced refuse heaps. ו The guilt of my poor peopleExceeded the iniquity of Sodom,Which was overthrown in a moment,Without a hand striking it. ז Her elect were purer than snow,Whiter than milk;Their limbs were ruddier than coral,Their bodies were like sapphire. ח Now their faces are blacker than soot,They are not recognized in the streets;Their skin has shriveled on their bones,It has become dry as wood. ט Better off were the slain of the swordThan those slain by famine,Who pined away, [as though] wounded,For lack of the fruits of the field. י With their own hands, tenderhearted womenHave cooked their children;Such became their fare,In the disaster of my poor people. כ GOD gave full vent to fury,And poured out blazing wrath—Kindling a fire in ZionThat consumed its foundations. ל The kings of the earth did not believe,Nor any of the inhabitants of the world,That foe or adversary could enterThe gates of Jerusalem. מ It was for the sins of her prophets,The iniquities of her priests,Who had shed in her midstThe blood of the just. נ They wandered blindly through the streets,Defiled with blood,So that no one was ableTo touch their garments. ס “Away! Unclean!” people shouted at them,“Away! Away! Touch not!”So they wandered and wandered again;For the nations had resolved:“They shall stay here no longer.” פ GOD’s countenance has turned away from them, And will look on them no more.They showed no regard for priests,No favor to elders. ע Even now our eyes pine awayIn vain for deliverance.As we waited, still we waitFor a nation that cannot help. צ Our steps were checked,We could not walk in our squares. Our doom is near, our days are done—Alas, our doom has come! ק Our pursuers were swifterThan the eagles in the sky;They chased us in the mountains,Lay in wait for us in the wilderness. ר The breath of our life, GOD’s anointed, Was captured in their traps—He in whose shade we had thoughtTo live among the nations. ש Rejoice and exult, Fair Edom,Who dwell in the land of Uz!To you, too, the cup shall pass,You shall get drunk and expose your nakedness. ת Your iniquity, Fair Zion, is expiated;You will be exiled no longer.Your iniquity, Fair Edom, [God] will note,And uncover your sins.

זְכֹ֤ר יְהֹוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ (הביט) [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנׇכְרִֽים׃ יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ (אין) [וְאֵ֣ין] אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃ מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃ עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ (לא) [וְלֹ֥א] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ׃ מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃ אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ (אינם) [וְאֵינָ֔ם] (אנחנו) [וַאֲנַ֖חְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃ עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃ בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃ עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃ נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃ שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃ בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃ זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃ שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃ נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃ עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃ עַ֤ל הַר־צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ {פ} אַתָּ֤ה יְהֹוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְד֥וֹר וָדֽוֹר׃ לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃ הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהֹוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ (ונשוב) [וְֽנָשׁ֔וּבָה] חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃ כִּ֚י אִם־מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־מְאֹֽד׃ Remember, O ETERNAL One, what has befallen us;Behold, and see our disgrace! Our heritage has passed to aliens,Our homes to strangers. We have become orphans, fatherless;Our mothers are like widows. We must pay to drink our own water,Obtain our own kindling at a price. We are hotly pursued;Exhausted, we are given no rest. We hold out a hand to Egypt;To Assyria, for our fill of bread. Our ancestors sinned and are no more;And we must bear their guilt. Slaves are ruling over us,With none to rescue us from them. We get our bread at the peril of our lives,Because of the sword of the wilderness. Our skin glows like an oven,With the fever of famine. Those slaves have abused women in Zion,Maidens in the towns of Judah. Princes have been hanged by them;No respect has been shown to elders. Young men must carry millstones,And youths stagger under loads of wood. The elders are gone from the gate,The youngsters from their music. Gone is the joy of our hearts;Our dancing is turned into mourning. The crown has fallen from our head;Woe to us that we have sinned! Because of this our hearts are sick,Because of these our eyes are dimmed: Because of Mount Zion, which lies desolate;Jackals prowl over it. But You, O ETERNAL One, are enthroned forever,Your throne endures through the ages. Why have You forgotten us utterly,Forsaken us for all time? Take us back, O ETERNAL One, to Yourself,And let us come back;Renew our days as of old! For truly, You have rejected us,Bitterly raged against us.Take us back, O ETERNAL One, to Yourself,And let us come back;Renew our days as of old!

וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו׃ וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נׇעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו ׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵֽי־מוֹאָ֖ב וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם׃ וַיָּ֥מׇת אֱלִימֶ֖לֶךְ אִ֣ישׁ נׇעֳמִ֑י וַתִּשָּׁאֵ֥ר הִ֖יא וּשְׁנֵ֥י בָנֶֽיהָ׃ וַיִּשְׂא֣וּ לָהֶ֗ם נָשִׁים֙ מֹֽאֲבִיּ֔וֹת שֵׁ֤ם הָאַחַת֙ עׇרְפָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית ר֑וּת וַיֵּ֥שְׁבוּ שָׁ֖ם כְּעֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים׃ וַיָּמֻ֥תוּ גַם־שְׁנֵיהֶ֖ם מַחְל֣וֹן וְכִלְי֑וֹן וַתִּשָּׁאֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה מִשְּׁנֵ֥י יְלָדֶ֖יהָ וּמֵאִישָֽׁהּ׃ וַתָּ֤קׇם הִיא֙ וְכַלֹּתֶ֔יהָ וַתָּ֖שׇׁב מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כִּֽי־פָקַ֤ד יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לָֽחֶם׃ וַתֵּצֵ֗א מִן־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־שָּׁ֔מָּה וּשְׁתֵּ֥י כַלּוֹתֶ֖יהָ עִמָּ֑הּ וַתֵּלַ֣כְנָה בַדֶּ֔רֶךְ לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה׃ וַתֹּ֤אמֶר נׇעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ (יעשה) [יַ֣עַשׂ] יְהֹוָ֤ה עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־הַמֵּתִ֖ים וְעִמָּדִֽי׃ יִתֵּ֤ן יְהֹוָה֙ לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה׃ וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ כִּֽי־אִתָּ֥ךְ נָשׁ֖וּב לְעַמֵּֽךְ׃ וַתֹּ֤אמֶר נׇעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים׃ שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים׃ הֲלָהֵ֣ן ׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי־מַר־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד־יְהֹוָֽה׃ וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עׇרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃ וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ׃ וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעׇזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃ בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהֹוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃ וַתֵּ֕רֶא כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ׃ וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד־בּוֹאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֙נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כׇּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נׇעֳמִֽי׃ וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן אַל־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נׇעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א כִּֽי־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד׃ אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה הָלַ֔כְתִּי וְרֵיקָ֖ם הֱשִׁיבַ֣נִי יְהֹוָ֑ה לָ֣מָּה תִקְרֶ֤אנָה לִי֙ נׇעֳמִ֔י וַֽיהֹוָה֙ עָ֣נָה בִ֔י וְשַׁדַּ֖י הֵ֥רַֽע לִֽי׃ וַתָּ֣שׇׁב נׇעֳמִ֗י וְר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים׃ In the days when the chieftains ruled, there was a famine in the land; and a man from Bethlehem in Judah, with his wife and two sons, went to reside in the country of Moab. The man’s name was Elimelech, his wife’s name was Naomi, and his two sons were named Mahlon and Chilion—Ephrathites of Bethlehem in Judah. They came to the country of Moab and remained there. Elimelech, Naomi’s husband, died; and she was left with her two sons. They married Moabite women, one named Orpah and the other Ruth, and they lived there about ten years. Then those two—Mahlon and Chilion—also died; so the woman was left without her two sons and without her husband. She started out with her daughters-in-law to return from the country of Moab; for in the country of Moab she had heard that GOD had taken note of the people [of Israel] and given them food. Accompanied by her two daughters-in-law, she left the place where she had been living; and they set out on the road back to the land of Judah. But Naomi said to her two daughters-in-law, “Turn back, each of you to her mother’s house. May GOD deal kindly with you, as you have dealt with the dead and with me! May GOD grant that each of you find security in the house of a husband!” And she kissed them farewell. They broke into weeping and said to her, “No, we will return with you to your people.” But Naomi replied, “Turn back, my daughters! Why should you go with me? Have I any more sons in my body who might be husbands for you? Turn back, my daughters, for I am too old to be married. Even if I thought there was hope for me, even if I were married tonight and I also bore sons, should you wait for them to grow up? Should you on their account debar yourselves from marriage? Oh no, my daughters! My lot is far more bitter than yours, for GOD’s hand has struck out against me.” They broke into weeping again, and Orpah kissed her mother-in-law farewell. But Ruth clung to her. So she said, “See, your sister-in-law has returned to her people and her gods. Go follow your sister-in-law.” But Ruth replied, “Do not urge me to leave you, to turn back and not follow you. For wherever you go, I will go; wherever you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God my God. Where you die, I will die, and there I will be buried. Thus and more may GOD do to me if anything but death parts me from you.” When [Naomi] saw how determined she was to go with her, she ceased to argue with her; and the two went on until they reached Bethlehem.When they arrived in Bethlehem, the whole city buzzed with excitement over them. The women said, “Can this be Naomi?” “Do not call me Naomi,” she replied. “Call me Mara, for Shaddai has made my lot very bitter. I went away full, and GOD has brought me back empty. How can you call me Naomi, when GOD has dealt harshly with me, when Shaddai has brought misfortune upon me!” Thus Naomi returned from the country of Moab; she returned with her daughter-in-law Ruth the Moabite. They arrived in Bethlehem at the beginning of the barley harvest.

וּֽלְנׇעֳמִ֞י (מידע) [מוֹדָ֣ע] לְאִישָׁ֗הּ אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל מִמִּשְׁפַּ֖חַת אֱלִימֶ֑לֶךְ וּשְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃ וַתֹּ֩אמֶר֩ ר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה אֶֽל־נׇעֳמִ֗י אֵלְכָה־נָּ֤א הַשָּׂדֶה֙ וַאֲלַקֳּטָ֣ה בַֽשִּׁבֳּלִ֔ים אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ לְכִ֥י בִתִּֽי׃ וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבוֹא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ׃ וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהֹוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָֽה׃ וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְנַֽעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל־הַקּוֹצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַעֲרָ֤ה מֽוֹאֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם־נׇעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥י מוֹאָֽב׃ וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳּטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃ וַיֹּ֩אמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּֽלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃ עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתְּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נׇגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃ וַתִּפֹּל֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּ֩וּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָנֹכִ֖י נׇכְרִיָּֽה׃ וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּעַזְבִ֞י אָבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃ יְשַׁלֵּ֥ם יְהֹוָ֖ה פׇּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּחַת־כְּנָפָֽיו׃ וַ֠תֹּ֠אמֶר אֶמְצָא־חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל־לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָֽנֹכִי֙ לֹ֣א אֶהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ׃ וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקֹּצְרִ֔ים וַיִּצְבׇּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃ וַתָּ֖קׇם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ׃ וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃ וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים׃ וַתִּשָּׂא֙ וַתָּב֣וֹא הָעִ֔יר וַתֵּ֥רֶא חֲמוֹתָ֖הּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֑טָה וַתּוֹצֵא֙ וַתִּתֶּן־לָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הוֹתִ֖רָה מִשׇּׂבְעָֽהּ׃ וַתֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הּ חֲמוֹתָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיּוֹם֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמוֹתָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָה֙ עִמּ֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז׃ וַתֹּ֨אמֶר נׇעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהֹוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא־עָזַ֣ב חַסְדּ֔וֹ אֶת־הַחַיִּ֖ים וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נׇעֳמִ֗י קָר֥וֹב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא׃ וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם ׀ כִּי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כׇּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי׃ וַתֹּ֥אמֶר נׇעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃ וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַעֲר֥וֹת בֹּ֙עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּל֥וֹת קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמוֹתָֽהּ׃ Now Naomi had a kinsman on her husband’s side, a man of substance, of the family of Elimelech, whose name was Boaz. Ruth the Moabite said to Naomi, “I would like to go to the fields and glean among the ears of grain, behind someone who may show me kindness.” “Yes, daughter, go,” she replied; and off she went. She came and gleaned in a field, behind the reapers; and, as luck would have it, it was the piece of land belonging to Boaz, who was of Elimelech’s family. Presently Boaz arrived from Bethlehem. He greeted the reapers, “GOD be with you!” And they responded, “GOD bless you!” Boaz said to the servant who was in charge of the reapers, “Whose girl is that?” The servant in charge of the reapers replied, “She is a Moabite who came back with Naomi from the country of Moab. She said, ‘Please let me glean and gather among the sheaves behind the reapers.’ She has been on her feet ever since she came this morning. She has hardly rested at all in the hut.” Boaz said to Ruth, “Listen to me, daughter. Don’t go to glean in another field. Don’t go elsewhere, but stay here close to my maidservants. Keep your eyes on the field they are reaping, and follow them. I have ordered the workers not to harass you. And when you are thirsty, go to the jars and drink some of [the water] that the workers have drawn.” She prostrated herself with her face to the ground, and said to him, “Why are you so kind as to single me out, when I am a foreigner?” Boaz said in reply, “I have been told of all that you did for your mother-in-law after the death of your husband, how you left your father and mother and the land of your birth and came to a people you had not known before. May GOD reward your deeds. May you have a full recompense from the ETERNAL, the God of Israel, under whose wings you have sought refuge!” She answered, “You are most kind, my lord, to comfort me and to speak gently to your maidservant—though I am not so much as one of your maidservants.” At mealtime, Boaz said to her, “Come over here and partake of the meal, and dip your morsel in the vinegar.” So she sat down beside the reapers. He handed her parched grain, and she ate her fill and had some left over. When she got up again to glean, Boaz gave orders to his workers, “You are not only to let her glean among the sheaves, without interference, but you must also pull some [stalks] out of the heaps and leave them for her to glean, and not scold her.” She gleaned in the field until evening. Then she beat out what she had gleaned—it was about an ephah of barley— and carried it back with her to the town. When her mother-in-law saw what she had gleaned, and when she also took out and gave her what she had left over after eating her fill, her mother-in-law asked her, “Where did you glean today? Where did you work? Blessed be he who took such generous notice of you!” So she told her mother-in-law whom she had worked with, saying, “The name of the man with whom I worked today is Boaz.” Naomi said to her daughter-in-law, “Blessed be he of GOD, who has not failed to show kindness to the living or to the dead! For,” Naomi explained to her daughter-in-law, “the man is related to us; he is one of our redeeming kinsmen.” Ruth the Moabite said, “He even told me, ‘Stay close by my workers until all my harvest is finished.’” And Naomi answered her daughter-in-law Ruth, “It is best, daughter, that you go out with his maidservants, and not be accosted in some other field.” So she stayed close to the maidservants of Boaz, and gleaned until the barley harvest and the wheat harvest were finished. Then she stayed at home with her mother-in-law.

וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נׇעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ׃ וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה׃ וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ (שמלתך) [שִׂמְלֹתַ֛יִךְ] עָלַ֖יִךְ (וירדתי) [וְיָרַ֣דְתְּ] הַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת׃ וִיהִ֣י בְשׇׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו (ושכבתי) [וְשָׁכָ֑בְתְּ] וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִֽׂין׃ וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥י [אֵלַ֖י] אֶעֱשֶֽׂה׃ וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ׃ וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב׃ וַֽיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו׃ וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תְּ וַתֹּ֗אמֶר אָֽנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֙ךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה׃ וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהֹוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן־הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־דַּ֖ל וְאִם־עָשִֽׁיר׃ וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כׇּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃ וְעַתָּה֙ כִּ֣י אׇמְנָ֔ם כִּ֥י (אם) גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי׃ לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגׇאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־יְהֹוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר׃ וַתִּשְׁכַּ֤ב מַרְגְּלוֹתָו֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קׇם (בטרום) [בְּטֶ֛רֶם] יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן׃ וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִ֠י הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מׇד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר׃ וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ׃ וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר [אֵלַ֔י] אַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם׃ וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁ֘עַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב׃ וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נׇעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃ וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אׇזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵ֠ה נֶ֥גֶד הַיֹּשְׁבִים֮ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י (ואדע) [וְאֵֽדְעָה֙] כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל׃ וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נׇעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵ֠ת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ (קניתי) [קָנִ֔יתָ] לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ (לגאול) [לִגְאׇל־]לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל׃ וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כׇּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ׃ וַיֹּ֩אמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכׇל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לֶאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נׇעֳמִֽי׃ וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם׃ וַיֹּ֨אמְר֜וּ כׇּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהֹוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם׃ וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהֹוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת׃ וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן׃ וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נׇעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהֹוָ֔ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים׃ וַתִּקַּ֨ח נׇעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת׃ וַתִּקְרֶ֩אנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנׇעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִֽי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ {פ} וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃ וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּינָדָֽב׃ וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃ וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃ וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃ Naomi, her mother-in-law, said to her, “Daughter, I must seek a home for you, where you may be happy. Now there is our kinsman Boaz, whose girls you were close to. He will be winnowing barley on the threshing floor tonight. So bathe, anoint yourself, dress up, and go down to the threshing floor. But do not disclose yourself to the man until he has finished eating and drinking. When he lies down, note the place where he lies down, and go over and uncover his feet and lie down. He will tell you what you are to do.” She replied, “I will do everything you tell me.” She went down to the threshing floor and did just as her mother-in-law had instructed her. Boaz ate and drank, and in a cheerful mood went to lie down beside the grainpile. Then she went over stealthily and uncovered his feet and lay down. In the middle of the night, the man gave a start and pulled back—there was a woman lying at his feet! “Who are you?” he asked. And she replied, “I am your handmaid Ruth. Spread your robe over your handmaid, for you are a redeeming kinsman.” He exclaimed, “Be blessed of GOD, daughter! Your latest deed of loyalty is greater than the first, in that you have not turned to younger men, whether poor or rich. And now, daughter, have no fear. I will do in your behalf whatever you ask, for all the elders of my town know what a fine woman you are. But while it is true I am a redeeming kinsman, there is another redeemer closer than I. Stay for the night. Then in the morning, if he will act as a redeemer, good! Let him redeem. But if he does not want to act as redeemer for you, I will do so myself, as GOD lives! Lie down until morning.” So she lay at his feet until dawn. She rose before one person could distinguish another, for he thought, “Let it not be known that the woman came to the threshing floor.” And he said, “Hold out the shawl you are wearing.” She held it while he measured out six measures of barley, and he put it on her back.When she got back to the town, she came to her mother-in-law, who asked, “How is it with you, daughter?” She told her all that the man had done for her; and she added, “He gave me these six measures of barley, saying to me, ‘Do not go back to your mother-in-law empty-handed.’” And Naomi said, “Stay here, daughter, till you learn how the matter turns out. For the man will not rest, but will settle the matter today.” Meanwhile, Boaz had gone to the gate and sat down there. And now the redeemer whom Boaz had mentioned passed by. He called, “Come over and sit down here, So-and-so!” And he came over and sat down. Then [Boaz] took ten elders of the town and said, “Be seated here”; and they sat down. He said to the redeemer, “Naomi, now returned from the country of Moab, must sell the piece of land that belonged to our kinsman Elimelech. I thought I should disclose the matter to you and say: Acquire it in the presence of those seated here and in the presence of the elders of my people. If you are willing to redeem it, redeem! But if you will not redeem, tell me, that I may know. For there is no one to redeem but you, and I come after you.” “I am willing to redeem it,” he replied. Boaz continued, “When you acquire the property from Naomi and from Ruth the Moabite, you must also acquire; kethib “I acquire.” the wife of the deceased, so as to perpetuate the name of the deceased upon his estate.” The redeemer replied, “Then I cannot redeem it for myself, lest I impair my own estate. You take over my right of redemption, for I am unable to exercise it.” Now this was formerly done in Israel in cases of redemption or exchange: to validate any transaction, one party would take off a sandal and hand it to the other. Such was the practice in the sense of the Arabic ʻādah and Syriac ʻyādā. Cf. Ibn Ezra. in Israel. So when the redeemer said to Boaz, “Acquire for yourself,” he drew off his sandal. And Boaz said to the elders and to the rest of the people, “You are witnesses today that I am acquiring from Naomi all that belonged to Elimelech and all that belonged to Chilion and Mahlon. I am also acquiring Ruth the Moabite, the wife of Mahlon, as my wife, so as to perpetuate the name of the deceased upon his estate, that the name of the deceased may not disappear from among his kinsmen and from the gate of his home town. You are witnesses today.” All the people at the gate and the elders answered, “We are. May GOD make the woman who is coming into your house like Rachel and Leah, both of whom built up the House of Israel! Prosper in Ephrathah and perpetuate your name in Bethlehem! And may your house be like the house of Perez whom Tamar bore to Judah—through the offspring that GOD will give you by this young woman.” So Boaz married Ruth; she became his wife, and he cohabited with her. GOD let her conceive, and she bore a son. And the women said to Naomi, “Blessed be GOD, who has not withheld a redeemer from you today! May his name be perpetuated in Israel! He will renew your life and sustain your old age; for he is born of your daughter-in-law, who loves you and is better to you than seven sons.” Naomi took the child and held it to her bosom. She became its foster mother, and the women neighbors gave him a name, saying, “A son is born to Naomi!” They named him Obed; he was the father of Jesse, father of David. This is the line of Perez: Perez begot Hezron, Hezron begot Ram, Ram begot Amminadab, Amminadab begot Nahshon, Nahshon begot Salmon, Salmon begot Boaz, Boaz begot Obed, Obed begot Jesse, and Jesse begot David.

הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָֽרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶֽצַח, בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל, בָּרוּךְ שְׁמוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הָאָב הָרַחֲמָן הַמְּהֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּֽךָ, נְהַלֶּלְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת נְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ וְנַמְלִיכְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱלֹהֵֽינוּ, חזן: יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים, מֶֽלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת: This blessing introduces the Pesukei Dezimrah. It was mentioned by Rabbi Yitzchak Alfasi (Rif) over 800 years ago in his commentary to Maseches Berachos 32. The Taz (Orach Chaim 51:1) states that this prayer was instituted by the “Men of the Great Assembly.” The blessing contains eighty-seven words suggesting the numerical value of פָּז poz, refined gold. Blessed is He Who spoke, and the world came into being, blessed is He; blessed is He Who maintains the creation; blessed is He Who says and does; blessed is He Who decrees and fulfills; blessed is He Who has compassion on the earth; blessed is He Who has compassion on the creatures; blessed is He Who rewards well those who fear Him, blessed is He Who lives forever and exists eternally; blessed is He Who redeems and saves blessed is His Name. Blessed are You, Adonoy, our God, King of the Universe, the Almighty, the merciful Father, Who is verbally extolled by His people, praised and glorified by the tongue of His pious ones, and His servants, and through the songs of Dovid Your servant, we will extoll You, Adonoy our God, with praises and psalms; we will exalt, praise, and glorify You; we will mention Your Name, and proclaim You our King, our God. Unique One, Life of the worlds, King, praised and glorified forever is His great Name. Blessed are You, Adonoy, King, Who is extolled with praises. נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ. וְרֽוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָֽתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱלֽוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶֽסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיהוָֹה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים. וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. וְהַמֵּשִֽׂיחַ אִלְּמִים. וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים. וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים. אִלּוּ פִֽינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם. וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵֽינוּ שֶֽׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִֽיעַ. וְעֵינֵֽינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּֽׁמֶשׁ וְכַיָּרֵֽחַ. וְיָדֵֽינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָֽיִם. וְרַגְלֵֽינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַֽחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שְׁמֶֽךָ עַל אַחַת מֵאָֽלֶף אֶֽלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ עִם אֲבוֹתֵֽינוּ וְעִמָּֽנוּ. מִמִּצְרַֽיִם גְּאַלְתָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָֽנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּֽנוּ. וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּֽנוּ. מֵחֶֽרֶב הִצַּלְתָּֽנוּ. וּמִדֶּֽבֶר מִלַּטְתָּֽנוּ. וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָֽנוּ: עַד הֵֽנָּה עֲזָרֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ. וְלֹא עֲזָבֽוּנוּ חֲסָדֶֽיךָ. וְאַל תִּטְּשֵֽׁנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ. לָנֶֽצַח: עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּֽגְתָּ בָּֽנוּ. וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַֽחְתָּ בְּאַפֵּֽינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַֽׂמְתָּ בְּפִֽינוּ. הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִֽיצוּ וְיַקְדִּֽישׁוּ וְיַמְלִֽיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע. וְכָל בֶּֽרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶֽיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְכָל לְבָבוֹת יִירָאֽוּךָ וְכָל קֶֽרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶֽךָ כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַֽרְנָה יְהֹוָה מִי כָמֽוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּֽנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ: מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ: חזן: נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶֽׁךָ: כָּאָמוּר לְדָוִד בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְהֹוָה. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ: הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּֽךָ. הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶֽךָ. הַגִּבּוֹר לָנֶֽצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶֽיךָ. The Mishnah, (Maseches Pesachim 117b) refers to the following prayer as בִּרְכַּת הַשִּׁיר, the blessing of song. Some commentaries suggest that it is so named because it forms a lengthy song that concludes with the blessing of יִשְׁתַּבַּח on page 185. On weekdays, when there is not sufficient time to concentrate adequately on our prayers, we merely recite the concluding blessing of יִשְׁתַּבַּח, but on Sabbath and Festivals we recite the prayer in its entirety. The soul of every living thing shall bless Your Name, Adonoy, our God; and the spirit of all flesh shall glorify and exalt Your mention, our King, continually. From world to world, You are Almighty; and besides You we have no king, redeemer, or deliverer, [who] liberates, rescues, maintains and is compassionate in all times of trouble and distress. We have no king, helper, supporter but You. God of the first and last [generations], God of all created things, Master of all begotten things, Who is extolled with a multitude of praises, Who conducts His world with kindliness and His creatures with compassion. Adonoy neither slumbers nor sleeps. He arouses those who sleep and awakens those who slumber, and He gives speech to the mute, and releases the imprisoned. He supports those who have fallen and straightens the bent. To You alone we give thanks. Even if our mouths were filled with song like the sea, and our tongues with exultation like the roaring of its waves, and our lips with praise like the breadth of the firmament, and our eyes were radiant like the sun and the moon, and our hands outspread like [the] eagles of the sky, and our feet light as the deer— we would never sufficiently thank You, Adonoy, our God and God of our fathers, and bless Your Name for even one thousandth of the billions and trillions of favors which You did for our fathers and for us: from Mitzrayim You redeemed us, Adonoy, our God; from the house of bondage, You liberated us; in famine You nourished us, and in [times of] plenty, You fed us; from the sword You saved us and from pestilence You removed us, and from severe and lingering sicknesses, have You withdrawn us. Until now Your compassion has helped us and Your kindliness has not forsaken us. Do not abandon us, Adonoy, our God, for eternity. Therefore, the limbs which You apportioned for us, and the spirit and soul that You have breathed into our nostrils, and the tongue You have set in our mouth— behold, they will thank, bless, praise, glorify, exalt revere, sanctify, and proclaim the sovereignty of Your Name, our King. For every mouth will thank You, and every tongue will swear allegiance to You, and every knee will bend to You, and all that stand up will prostrate themselves before You; all hearts will fear You, and all innards and kidneys will sing to Your Name as is written, “All my bones will say: Adonoy! who is like unto You?” You save the poor man from one stronger than he, and the poor and needy from one who would rob him. Who is like You? Who is equal to You? And who can be compared to You? The Almighty, the Great, the Powerful, the Awesome most high Almighty, Possessor of heaven and earth. We will extol You, we will praise You, we will glorify You, and bless Your Holy Name as it is said, “By Dovid: My soul, bless Adonoy! and all that is within me [bless] His Holy Name!” [You are] Almighty in the power of Your might; Great in the honor of Your Name, Powerful forever and awesome through Your awesome deeds; On the second day of Rosh Hashana continue “The King,” on page 475.

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף1 וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיוֹם. וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶֽךָ. וְיִכּוֹן בְּחֶֽסֶד כִּסְאֶֽךָ. וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִֽיחַ וְיוֹדֵֽעַ וָעֵד. וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה. וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת סֵֽפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין. כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶֽיךָ בַדִּין. וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶֽיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן. כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ. מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּֽחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה. וְתִפְקֹד נֶֽפֶשׁ כָּל חָי. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶֽיךָ. וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. מִי יִחְיֶה. וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ. וּמִי לֹא בְקִצּוֹ. מִי בַמַּֽיִם. וּמִי בָאֵשׁ. מִי בַחֶֽרֶב. וּמִי בַחַיָּה. מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא. מִי בָרַֽעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה. מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה. מִי יָנוּחַ. וּמִי יָנֽוּעַ. מִי יִשָּׁקֵט. וּמִי יִטָּרֵף. מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר. מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר. מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם: וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֽוֹעַ הַגְּזֵרָה: כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶֽךָ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנֽוֹחַ לִרְצוֹת. כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת. כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה. וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּוֹ. אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ: אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם. וְאַתָּה יוֹדֵֽעַ יִצְרָם. כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם: אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶֽרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרֽוּחַ נוֹשָֽׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵֽחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף: וְאַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם: אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיֽךָ. וְאֵין קֵץ לְאֹֽרֶךְ יָמֶֽיךָ. וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶֽךָ. וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶֽךָ. שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶֽךָ. וּשְׁמֵֽנוּ קָרָֽאתָ בִּשְׁמֶֽךָ: עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶֽךָ. בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעַרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ. כְּסוֹד שִֽׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּֽדֶשׁ. דָּרֵי מַֽעְלָה עִם דָּרֵי מַֽטָּה קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּֽדֶשׁ. There is a famous legend behind this stirring prayer as recorded in the thirteenth century work, Ohr Zerua, by Rabbi Yitzchak of Vienna. In the section dealing with laws of Rosh Hashana (Section 276), he writes, “I found a letter from Rabbi Ephraim of Bonn, in which he wrote that Rabbi Amnon of Mayence authored the וּנְתַנֶּה תֹּקֶף as a result of a tragic incident in his life.” This is the story as recorded in the letter: Rabbi Amnon of Mayence, a great scholar, a person of wealth, a handsome man of noble ancestry was under great pressure from the lords and Archbishop of the city to change his faith and adopt their religion. He repeatedly ignored them but on one occasion, in order to put them off, he asked for three days to consider their request. Afterwards he was heartbroken because he had given the impression that he might actually consider renouncing his belief in the One Living God. He refused food or drink; weeping bitterly over his lapse, he refused to accept the sympathy and consolation of friends and relatives. At the end of the three days he was summoned by the Archbishop, but he ignored the summons. A distinguished delegation was sent to ask him to appear at the court but he refused them. Finally, he was brought before the court by force, and the Archbishop demanded, “Why did you not come and answer me as you promised?” Rabbi Amnon answered, “As a punishment, you should have my tongue cut out, because my tongue deceived you.” Rabbi Amnon thought to sanctify God’s Name in this manner, since his tongue had uttered such a promise. The Archbishop replied, “No, I will not cut out your tongue for it spoke well, instead, I will cut off your feet for they did not bring you to me.” The tyrant ordered that his hands and feet be cut off in piecemeal fashion; asking him at each interval if he was willing to renounce his faith. He was finally released and sent home with his severed and mutilated limbs aside him in bed. The holiday of Rosh Hashana was at hand, and the Rabbi, dying from the effects of his wounds, was at his own request carried into the synagogue, bringing his severed limbs with him. When the Chazzan was about to recite the Kedushah, Rabbi Amnon asked him to stop, saying, “Pause that I may sanctify His Most Holy Name,” and he said in a loud voice: וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה, and thus may this sanctification ascend to You, inferring that with his terrible suffering, he had sanctified God’s Name. He then began reciting the וּנְתַנֶּה תֹּקֶף, and with the words אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִֽיח, true that You are Judge and Admonisher, he indicated his acceptance of God’s Divine judgment, and with the words וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם, and You recorded the decree of their judgments, he manifested his belief that his fate had been decreed on Rosh Hashana. No sooner had he finished the prayer when he expired. Three days later, he appeared to Rabbi Kolonymus ben Meshullam in a dream and taught him this prayer, asking him to introduce it to all congregations as a testimonial and as a memorial for him. This prayer has formed a portion of our Service ever since. Let us describe the great holiness of this day, for it is awesome and frightening. On this day, Your Kingship is uplifted, and Your throne is established with kindness, and You sit upon it in truth. True that You are judge, admonisher, knower and witness; and You inscribe, seal, record and count, and recall all forgotten things. You open the book of records and it reads of itself; and the signature of every man is in it. A great shofar is sounded, and a silent, gentle voice is heard; and the angels are alarmed, pangs of fear and trembling seize them, and they declare, “behold the Day of Judgment.” The heavenly host is arraigned in judgment, for they are not guiltless in Your eyes in judgment. All mankind pass before You like young sheep. As a shepherd inspects his flock, making his sheep pass under his rod, so do You cause to pass, count, number, and review the soul of every living being, determining the life-span of every creature; and You record the decree of their judgment. On Rosh Hashana their decree is inscribed, and on Yom Kippur it is sealed, how many will pass away and how many will be created, who will live and who will die; who will come to his timely end, and who to an untimely end; who will perish by fire and who by water; who by the sword and who by beast; who by hunger and who by thirst; who by earthquake and who by the plague; who by strangling and who by stoning; who will be at rest and who will wander about; who will have serenity and who will be confused; who will be tranquil and who will be tormented; who will become poor and who will become wealthy; who will be brought to a low state and who will be uplifted. Congregation followed by Chazzan: But repentance, and prayer and charity annul the evil decree. For as Your Name, so is Your praise, You are slow to anger and easy to pacify; For You do not desire death [for the sinner] but that he turn from his evil way and live. And even until his dying day, You wait for him— if he repents, You immediately accept him. True, You are their Creator, and You know their impulse that they are [but] flesh and blood. Man, his beginning is from dust and ends in dust; risking his life, he gets his bread, he is like a potsherd that is breakable, like grass that withers, like the flower that fades, like the shadow that passes, like the cloud that vanishes, like the wind that blows, like the dust that flies, and like a fleeting dream. But You are the King, the Almighty, the living and everlasting God. The Ark is closed There is no end to Your years and there is no limit to the length of Your days. Immeasurable are the chariots of angels who glorify You, and there is no way to describe Your imperceptable Name. Your Name is fitting for You, and You are worthy of Your Name; and our name, You have called by Your Name. Act for the sake of Your Name, and sanctify Your Name through those who hallow Your Name. For the sake of Your glorious Name, which is reverenced and sanctified, with the mystic speech of the holy serafim who sanctify Your Name in the Sanctuary. Those who dwell on high [the angels] unite with those who dwell on earth, to proclaim the three-fold sanctification; in [Your] Sanctuary

בחול קודם ברכת המזון אומרים: עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַֽׁבְנוּ גַּם־בָּכִֽינוּ בְּזָכְרֵֽנוּ אֶת־צִיּוֹן: עַל־עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִֽינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלֽוּנוּ שׁוֹבֵֽינוּ דִּבְרֵי־שִׁיר וְתוֹלָלֵֽינוּ שִׂמְחָה שִֽׁירוּ לָֽנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת־שִׁיר־יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָֽםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם־לֺא אֶזְכְּרֵֽכִי אִם־לֺא אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלַֽםִ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָֽםִ הָאֹמְ֒רִים עָֽרוּ עָֽרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת־בָּבֶל הַשְּׁ֒דוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְּ֒שַׁלֶּם־לָךְ אֶת־גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָֽנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת־עֹלָלַֽיִךְ אֶל־הַסָּֽלַע: בשבת קודם ברכת המזון אומרים: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהֹוָה אֶת־שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְ֒מִים: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה, אָז יֹאמְ֒רוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִם־אֵֽלֶּה: הִגְדִּיל יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים: שׁוּבָה יְהֹוָה אֶת־שְׁבִיתֵֽנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב: הַזֹּרְ֒עִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ: הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה, נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ־הַזָּֽרַע, בֹּא־יָבֹא בְרִנָּה, נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: שלושה שאכלו כאחד חייבין בזימון, וכך מזמנין: המזמן אומר: רַבּוֹתַי נְבָרֵךְ: המסובים עונים: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם: וחוזר המזמן: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם: וממשיך: בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֺהֵֽינוּ) שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ: המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה אֱלֺהֵֽינוּ) שֶֽׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ: מי שלא אכל עונה: בָּרוּךְ (בעשרה או יותר אֱלֹהֵינוּ) וּמְבוֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: וחוזר המזמן: בָּרוּךְ (בעשרה אֱלֺהֵֽינוּ) שֶֽׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ: ויש המוסיפים: בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ: ברכה זו משה רבינו ע"ה תקנה כשירד המן לישראל בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נוֹתֵן לֶֽחֶם לְכָל־בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֺא־חָסַר לָֽנוּ וְאַל־יֶחְסַר לָֽנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל־בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת־הַכֹּל: ברכה זו יהושע תקנה כשנכנסו ישראל לארץ נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ עַל שֶׁהִנְחַֽלְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ אֶֽרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם וּפְדִיתָֽנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְ֒ךָ שֶׁחָתַֽמְתָּ בִּבְשָׂרֵֽנוּ וְעַל תּוֹרָתְ֒ךָ שֶׁלִּמַּדְתָּֽנוּ וְעַל חֻקֶּֽיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּֽנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּֽנוּ וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָֽנוּ תָּמִיד בְּכָל־יוֹם וּבְכָל־עֵת וּבְכָל שָׁעָה: בחנוכה ופורים אומרים כאן על הניסים. ואם לא אמרו אין מחזירין אותו. ומכל מקום יוכל לאמרו בתוך שאר הרחמן. ויאמר הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה־לָּנוּ נִסִים וְנִפְלָאוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה וכו' בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ וכו' או בִּימֵי מָרְדְּכַי וכו'. וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּ֒בוּרוֹת וְעַל הַתְּ֒שׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּ֒מַן הַזֶּה: בחנוכה אומרים: בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן־יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְ֒דָה מַלְכוּת יָוָן הָרְ֒שָׁעָה עַל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְ֒קֵי תוֹרָתֶֽךָ וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְ֒עוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל: בפורים אומרים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּֽעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא חֹֽדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת־עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבֽוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל־הָעֵץ: וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְ֒כִים אוֹתָךְ יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל־חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד כַּכָּתוּב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ עַל־הָאָֽרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל־הָאָֽרֶץ וְעַל־הַמָּזוֹן: בונה ירושלים דוד ושלמה תקנוה. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך. ושלמה תיקן ועל הבית הגדול וכו'. רַחֵם יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירֶֽךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶֽךָ וְעַל־הַבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו אֱלֺהֵֽינוּ אָבִֽינוּ רְעֵֽנוּ זוּנֵֽנוּ פַּרְנְ֒סֵֽנוּ וְכַלְכְּ֒לֵֽנוּ וְהַרְוִיחֵֽנוּ וְהַרְוַח־לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מְהֵרָה מִכָּל־צָרוֹתֵֽינוּ וְנָא אַל־תַּצְרִיכֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ לֺא לִידֵי מַתְּ֒נַת בָּשָׂר וָדָם וְלֺא לִידֵי הַלְוָאָתָם כִּי אִם לְיָדְ֒ךָ הַמְּלֵאָה הַפְּ֒תוּחָה הַקְּ֒דוֹשָׁה וְהָרְ֒חָבָה שֶׁלֺּא נֵבוֹשׁ וְלֺא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד: בשבת מוסיפים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם זֶה גָדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶֽיךָ לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנֽוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ וּבִרְצוֹנְ֒ךָ הָנִֽיחַ לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ שֶׁלֺּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵֽנוּ וְהַרְאֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶֽךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת: בראש חודש ובחול המועד אומרים כאן "יעלה ויבא": אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם לְר"ח: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה לְפֶסַח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה בשבועות: חַג הַשָּׁבֻעוֹת לְסֻכּוֹת: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה לש"ע וש"ת: שְׁמִינִי עֲצֶֽרֶת הַחַג הַזֶּה לר"ה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה ילדים האוכלים ביו"כ: הַכִּפּוּרִים זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה: שכח לומר רצה בשבת או יעלה ויבא בראש חודש ויום טוב וחול המועד ונזכר קודם שאמר השם מברכת בונה ירושלים אומרו שם אבל אם אמר השם אם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב ראה להלן דיני שכחה: וּבְנֵה יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּֽדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָֽיִם, אָמֵן: הטוב והמטיב ביבנה תקנוה ביום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. הטוב שלא הסריחו. והמטיב שנתנו לקבורה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִֽינוּ, מַלְכֵּֽנוּ, אַדִּירֵֽנוּ בּוֹרְ֒אֵֽנוּ, גּוֹאֲלֵֽנוּ, יוֹצְ֒רֵֽנוּ, קְדוֹשֵֽׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּֽלֶךְ הַטּוֹב, וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּ֒כָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב, הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָֽנוּ, הוּא גוֹמְ֒לֵֽנוּ, הוּא יִגְמְ֒לֵֽנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה, פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְכָל־טוֹב, וּמִכָּל־טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּ֒רֵֽנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּֽנוּ לָעַד וּלְנֵֽצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּֽנוּ לָעַד וּלְעוֹלְ֒מֵי עוֹלָמִים: הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְ֒סֵֽנוּ בְּכָבוֹד: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּֽנוּ מֵעַל צַוָּארֵֽנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵֽנוּ קוֹמְ֒מִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּֽיִת הַזֶּה וְעַל־שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַֽלְנוּ עָלָיו: הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ אֶת־אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֶּׂר־לָֽנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת: אם סמוך על שלחן אביו יאמר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת־(אָבִי מוֹרִי) בַּֽעַל הַבַּֽיִת הַזֶּה, וְאֶת־(אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּֽיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת־בֵּיתָם וְאֶת־זַרְעָם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר:) הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי (וְאֶת־אִשְׁתִּי/בַּעֲלִי וְאֶת־זַרְעִי) וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לִי. אוֹתָֽנוּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָֽנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְ֒כוּ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב: בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָֽנוּ כֻּלָּֽנוּ יַֽחַד, בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנֹאמַר אָמֵן: אם אוכל על שלחן אחרים יברך לבעה"ב. ואפילו בנים הסמוכים על שלחן אביהם, וגם האב הנסמך על שלחן בניו וגם אשתו תאמר כן: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ וְלֹא יִכָּלֵם בַּעַל הַבַּֽיִת הַזֶּה לֹא בָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָעוֹלָם הַבָּא וְיַצְלִֽיחַ בְּכָל־נְכָסָיו וְיִהְיוּ נְכָסָיו מוּצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר וְאַל־יִשְׁלוֹט שָׂטָן בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו וְאַל יִזְדָקֵּק לְפָנָיו שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהַרְהוֹר עָוֹן מַעַתָּה וְעַד עוֹלָם: בַּמָּרוֹם יְלַמְּ֒דוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵֽינוּ זְכוּת שֶׁתְּ֒הֵא לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם, וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵֽׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֺהִים וְאָדָם: בשבת אומר: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵֽנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים: בראש חודש: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה: ביו"ט אומר: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵֽנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב: בראש השנה: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה: בסוכות: הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָֽנוּ אֶת־סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָֽלֶת: הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּֽנוּ לִימוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ (בשבת וביו"ט אומר: מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ), וְעֹֽשֶׂה חֶֽסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: יְראוּ אֶת־יְהֹוָה קְדוֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵֽבוּ, וְדוֹרְ֒שֵׁי יְהֹוָה לֺא־יַחְסְ֒רוּ כָל־טוֹב: הוֹדוּ לַיהוָֹה כִּי־טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: פּוֹתֵֽחַ אֶת־יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָֹה, וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ: נַֽעַר הָיִֽיתִי גַם־זָקַֽנְתִּי וְלֺא־רָאִֽיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם: יְהֹוָה עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם: דיני שכחה: בשבת אומר: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: בראש חודש: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן: ביו"ט אומר: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה אֶת יוֹם חַג (פלוני) הַזֶּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּ֒מַנִּים: ביו"ט שחל בשבת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית וְיָמִים טוֹבִים לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה אֶת יוֹם חַג (פלוני) הַזֶּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּ֒מַנִּים: בראש השנה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן: בראש השנה שחל בשבת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית וְיָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִכָּרוֹן: Psalm 137 is recited before Birkas Hamazon on weekdays in memory of the destruction of the Beis Hamikdash: By the rivers of Babylon, there we sat and we also wept, when we remembered Zion. Upon the willows in its midst, we hung our harps. For there our captors demanded of us words of song, and our tormentors asked of us [with] mirth; Sing to us from the song[s] of Zion. How shall we sing the song of Adonoy on alien soil? If I ever forget you, Jerusalem, may my right hand forget [its movement]. May my tongue cleave to my palate, if I remember you not; if I set not Jerusalem above my highest joy. Remember, Adonoy, to the sons of Edom the day of Jerusalem, [it was they] who said, Raze it, raze it to its very foundation. Daughter of Babylon, you are the annihilated one; fortunate is he who will repay you for all you have done to us. Fortunate is he who will take and dash your little ones against the rock. Psalm 126 is recited on Shabbos, Yom Tov and other festive occasions such as weddings, circumcisions or redemption of the first born. A Song of Ascents. When Adonoy brings about the return to Zion we will have been like dreamers.The splendor of the return to Zion will be like the realization of an impossible dream.—Seporno Then will our mouths be filled with laughter,: only then, when God’s love for us is universally recognized, may we experience total exultation. and our tongue with joyous song. Then will they say among the nations: ‘Adonoy has done great things for them.’ Adonoy had done great things for us; we will [then] rejoice. Adonoy! bring back our exiles like springs in the desert. Those who sow in tears will reap with joyous song. [Though] he walks along weeping, carrying the bag of seed, he will return with joyous song carrying his sheaves. When three or more males, aged 13 or older eat together one of them leads the group in reciting the Birkas Hamazon. The leader begins by saying: “Gentlemen, let us say the blessing: The others respond: The Name of Adonoy will be blessed from now forever. The leader repeats: “The Name of Adonoy will be blessed from now forever.” The leader continues: (the words “our God” are substituted for “Him” and “He” if ten males are in the group): “With your permission our masters and teachers, Let us bless (our God,) Him, for we have eaten of His bounty.” The others respond accordingly: Blessed is (our God) He for we have eaten of His bounty and through His goodness we live. One who did not eat, responds: Blessed is (our God) He, and His Name constantly, forever and ever. The leader repeats: “Blessed is (our God) He for we have eaten of His bounty and through His goodness we live.” Some add: Blessed is He and blessed is His Name. FIRST BERACHA Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who nourishes the entire world with His goodness, with favor, with kindness, and with mercy. in the eyes of God and are nourished because of their merit. Those who are not so worthy and do not find favor, are provided for through God’s beneficent kindness; while even the least worthy are recipients of God’s mercy.— Maharal in Nesivos Olom He provides food for all flesh, for His kindness endures forever. And through His great goodness, we have never lacked and we will not lack food forever and ever, for the sake of His great Name. For He is Almighty Who nourishes and maintains all, does good to all, and prepares nourishment for all His creatures which He has created. Blessed are You, Adonoy Who nourishes all. was composed by Moses in appreciation for the manna which God provided for the Jews in the desert. The second blessing, beginning with “Let us thank You,” was composed by Joshua in gratitude for the privilege of entering the Promised Land. The third blessing, beginning with “Have mercy,” was composed by David who conquered Jerusalem, and by Solomon who built the Temple. The fourth blessing “Who is good and beneficent to all” was composed by Rabban Gamliel the Elder and his court in Yavneh in gratitude to God for preserving the bodies of the victims of the Roman massacre at Betar, and for being enabled to bring them to proper burial.—Maseches Berachos 48b SECOND BERACHA We thank You, Adonoy, our God, for Your parceling out as a heritage to our fathers, a land which is desirable, good, and spacious; for Your bringing us out, Adonoy, our God, from the land of Egypt, and redeeming us from the house of bondage; for Your covenant which You sealed in our flesh; for Your Torah “Statutes” (חֻקִים) are beyond human understanding and are therefore merely made known to man, for man cannot comprehend them. Eyun Tefilloh which You taught us; for Your statutes which You made known to us; for the life, favor, and kindness which You granted us; and for the provision of food with which You nourish and maintain us constantly, every day, at all times and in every hour. On regular weekdays, continue, “For everything”. On Chanukah and Purim add עַל הַנִּסִּים. If you forgot to say עַל הַנִּסִּים, you may include it when you reach הָרַחֲמָן by saying: הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה־לָּנוּ נִסִים וְנִפְלָאוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. and then continue on Chanukah with: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ, and on Purim with: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. If you reminded yourself before concluding the second blessing עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן, you may repeat it at that time and continue with the Birkas Hamazon. [We thank You] for the miracles for the redemption, for the mighty deeds, for the deliverances, for the wonders for the consolations and for the wars that You performed for our fathers in those days at this season. On Chanukah: In the days of Matisyahu, son of Yochanan the High Priest, the Hasmonean and his sons, when the evil Greek kingdom rose up against Your people Israel to make them forget Your Torah and to turn them away from the statutes of Your will— You, in Your abundant mercy, stood by them in their time of distress, You defended their cause, You judged their grievances, You avenged them. You delivered the mighty into the hands of the weak, many into the hands of the few, defiled people into the hands of the undefiled, the wicked into the hands of the righteous, and insolent [sinners] into the hands of diligent students of Your Torah. And You made Yourself a great and sanctified name in Your world. And for Your people, Israel, You performed a great deliverance and redemption unto this very day. Afterwards, Your sons entered the Holy of Holies of Your Abode, cleaned Your Temple, purified Your Sanctuary, and kindled lights in the Courtyards of Your Sanctuary, and designated these eight days of Chanukah to thank and praise Your great Name. On Purim: In the days of Mordechai and Esther in Shushan the Capital [of Persia], when the evil Haman rose up against them, he sought to destroy, to kill, and to annihilate all the Jews, young and old, infants and women, in one day, the thirteenth day of the twelfth month, which is the month of Adar, and to plunder their wealth And You, in Your abundant mercy, annulled his counsel, frustrated his intention, and brought his evil plan upon his own head, and they hanged him and his sons upon the gallows. For everything Adonoy, our God, We thank You and bless You. Blessed be Your Name through the mouth of all the living, constantly, forever, as it is written: When You have eaten and are satisfied, You will bless Adonoy, your God, for the good land which He has given to you. Blessed are You, Adonoy, for the land and for the food. THIRD BERACHA Have compassion, Adonoy, our God, on Israel, Your people, on Jerusalem, Your city, on Zion, the dwelling place of Your glory, on the kingship of the house of David, Your anointed; and on the great and holy House upon which Your Name is called. Our God, our Father tend us, nourish us, maintain us, sustain us, relieve us and grant us relief Adonoy, our God, speedily from all our troubles. Adonoy, our God—may we never be in need of the gifts of men nor of their loans, but only of Your hand which is full, open, holy and generous, so that we may not be shamed nor humiliated forever and ever. On regular weekdays, continue, “Rebuild”. On Shabbos add: May it please You, to strengthen us Adonoy, our God, through Your commandments, and through the commandment of the seventh day, this great and holy Sabbath. For this day is great and holy before You, to refrain from work on it and to rest on it with love, as ordained by Your will. And by Your will, grant us repose Adonoy, our God, that there be no distress, sorrow, or sighing on the day of our rest. Show us Adonoy, our God, the consolation of Zion, Your city, and the rebuilding of Jerusalem, city of Your Sanctuary, for You are the Master of deliverance and the Master of consolation. On Rosh Chodesh and Yom Tov add: Our God and God of our fathers, may there ascend, come, and reach, appear, be desired, and heard, counted and recalled our remembrance and reckoning; the remembrance of our fathers; the remembrance of the Messiah the son of David, Your servant; the remembrance of Jerusalem, city of Your Sanctuary; and the remembrance of Your entire people, the House of Israel, before You for survival, for well-being, for favor, kindliness, compassion, for life and peace on this day of: Rosh Chodesh the Festival of Matzos the Festival of Sukkos the Festival of Shmini Atseres Remembrance Remember us Adonoy, our God, on this day for well-being; be mindful of us on this day for blessing, and deliver us for life. In accord with the promise of deliverance and compassion, spare us and favor us, have compassion on us and deliver us; for to You our eyes are directed because You are the Almighty Who is King, Gracious, and Merciful. If you forgot to say רְצֵה or יַעֲלֶה וְיָבֹא and became aware of it before starting the fourth blessing (הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב), or even if you are in doubt, see below for the appropriate blessing. If you reminded yourself after you had already begun the fourth blessing and have said: בָּרוּךְ אַתָּה ה', then you must repeat the entire Birkas Hamazon. These laws apply only to Shabbos, and the Festival days of Pesach, Shavuos and Sukkos. On Chol Ha-Moed or on Rosh Chodesh days that do not fall on Shabbos, you need not repeat the Birkas Hamazon even though you began the blessing of הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. Rebuild Jerusalem, city of the Holy Sanctuary, speedily, in our days. Blessed are You, Adonoy, Builder of Jerusalem in His mercy. Amein. 45b FOURTH BERACHA Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, the Almighty, our Father, our King, our Mighty One, our Creator, our Redeemer, our Maker, our Holy One, Holy One of Jacob, our Shepherd, Shepherd of Israel, the King, Who is good and beneficent to all. Every single day He has done good, does good, and will do good to us. He has rewarded us, He rewards us, He will reward us forever with favor, kindness, and compassion, relief, rescue, and success, blessing, deliverance, and consolation, maintenance, sustenance, compassion, life, peace, and everything good; and of all good things may He never deprive us. The Merciful One will reign over us forever and ever. The Merciful One will be blessed in heaven and on earth. The Merciful One will be praised for all generations, He will be glorified through us forever and for all eternity; and He will be honored through us for time everlasting. May the Merciful One maintain us with honor. The Merciful One will break the yoke (of oppression) from our necks and lead us upright to our land. May the Merciful One send us abundant blessing to this house, and upon this table at which we have eaten. The Merciful One will send us Elijah the prophet, who is remembered for good, who will announce to us good tidings, deliverances, and consolations. When eating at your parents’ table, say: May the Merciful One bless my father, my teacher, the master of this house, and my mother, my teacher, the mistress of this house; them, their household, their children and all that is theirs. When eating at your own table, say: May the Merciful One bless me, my spouse, my children, and all that is mine; Ours and all that is ours— just as our forefathers were blessed— Abraham, Isaac, and Jacob— In all things, “From everything,” and “With everything”; so may He bless us, all of us together, with a perfect blessing and let us say Amein. A guest says: May it be God’s will that the host should not be shamed and not humiliated not in this world nor in the World to Come. And he will be successful with all his possessions. May his properties prosper and be located close to town. May no evil force have power over his endeavors. May no opportunity present itself before him any matter of sin, nor thought of iniquity from now forever. From on high, may there be invoked upon them and upon us, [the] merit to insure peace, And may we receive a blessing from Adonoy, and kindness from the God of our deliverance; and may we find favor and understanding in the eyes of God and man. On Shabbos say: May the Merciful One let us inherit the day which will be completely Shabbos and rest, for life everlasting. On Rosh Chodesh say: May the Merciful One renew for us this month for good and for blessing. On Yom Tov say: May the Merciful One let us inherit that day which is completely good. On Rosh Hashono say: May the Merciful One renew for us this year for good and for blessing. On Sukkos say: May the Merciful One raise up for us the fallen Tabernacle of David. May the Merciful One make us worthy of the days of the Messiah and life of the World to Come. He who gives great deliverance to His king, (On Shabbos and Yom Tov say: He who is a tower of deliverance to His king,) and shows kindness to His anointed— to David and his descendants forever. He Who makes peace in His high heavens may He make peace for us and for all Israel, and say, Amein. Fear Adonoy, [you] His holy ones, for those who fear Him suffer no deprivation. Young lions may feel want and hunger, but those who seek Adonoy, will not be deprived of any good thing. Give thanks to Adonoy, for He is good, for His kindness endures forever. You open Your hand and satisfy the desire of every living being. Blessed is the man who trusts in Adonoy, so that Adonoy is his security. I was young and I have grown old, yet I have never seen a righteous man forsaken, nor his children begging for bread. Adonoy will give strength to His people, Adonoy will bless His people with peace. The following blessings are said in the event you forgot to say רְצֵה or יַעֲלֶה וְיָבֹא and reminded yourself before starting the fourth blessing, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. If you forgot to say רְצֵה on Shabbos: Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who gave Shabbosos for rest to His people Israel with love for a sign and a covenant. Blessed are You Adonoy, Sanctifier of Shabbos. If you forgot to say יַעֲלֶה וְיָבֹא on Rosh Chodesh: Blessed are You, Adonoy King of the Universe, Who gave Rosh Chodesh days to His people Israel for remembrance. If you forgot to say יַעֲלֶה וְיָבֹא on Yom Tov: Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who gave Yomim Tovim to His people Israel for happiness and joy, this day of (name the Yom Tov). Blessed are You, Adonoy, Sanctifier of Israel and the seasons. If a Yom Tov occurs on Shabbos and you forgot to say רְצֵה and יַעֲלֶה וְיָבֹא: Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who gave Shabbosos for rest to His people Israel with love, for a sign and a covenant, and Yomim Tovim for happiness and joy, this day of (name the Yom Tov.) Blessed are You, Adonoy, Sanctifier of Shabbos, Israel, and the seasons. If you forgot to say יַעֲלֶה וְיָבֹא on Rosh Hashanah: Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who gave Festivals to His people Israel for remembrance. If Rosh Hashanah occurs on Shabbos and you forgot to say רְצֵה and יַעֲלֶה וְיָבֹא: Blessed are You, Adonoy our God, King of the Universe, Who gave Shabbosos for rest to His people Israel, with love for a sign and a covenant, and Yomim Tovim to Israel, for remembrance. Blessed are You, Adonoy, Sanctifier of Shabbos, Israel, and the Day of Remembrance.